צוואה וירושה: למה כדאי לערוך צוואה ומה קורה כשאין
מה קורה לרכוש כשאין צוואה, אילו סוגי צוואות מכיר החוק ומאילו טעויות כדאי להימנע. מדריך בסיסי לצוואה ולירושה בישראל.
מעטים האנשים שאוהבים לחשוב על היום שאחרי, ועוד פחות מהם יושבים לכתוב צוואה. רבים מניחים שהנושא רלוונטי רק לבעלי הון או לאנשים מבוגרים מאוד, ושממילא הכול יעבור למשפחה. בפועל, צוואה היא כלי פשוט יחסית שמאפשר לכל אדם לקבוע מה ייעשה ברכושו, למנוע אי ודאות ולחסוך ליקיריו מחלוקות מיותרות בתקופה שגם כך אינה קלה.
מה קורה כשאין צוואה
כשאדם הולך לעולמו בלי להשאיר צוואה, רכושו מתחלק לפי הכללים שקובע חוק הירושה, מה שמכונה ירושה על פי דין. החוק קובע סדר קדימויות בין קרובי המשפחה: בן או בת הזוג, הילדים וצאצאיהם, ההורים וצאצאיהם, ובהיעדרם קרובים רחוקים יותר.
במקרה הנפוץ, שבו אדם מותיר אחריו בן זוג וילדים, בן הזוג זכאי ככלל למחצית מהעיזבון ולמיטלטלין של משק הבית, והילדים מתחלקים שווה בשווה במחצית הנותרת. לחלוקה הזאת יש היגיון, אבל היא אינה מתאימה לכל משפחה, והיא אינה מתחשבת בנסיבות מיוחדות כמו ילד שזקוק לתמיכה רבה יותר או נכס שרוצים להשאיר בידי אדם מסוים.
חשוב לדעת שהחוק מכיר בתנאים מסוימים גם בזכויות ירושה של ידועים בציבור. עם זאת, הוכחת מערכת היחסים עלולה להיות מורכבת, וצוואה ברורה חוסכת את הצורך בכך.
למי צוואה חשובה במיוחד
צוואה מועילה כמעט לכל אחד, אבל יש מצבים שבהם היא חשובה במיוחד: משפחות שבהן יש ילדים מנישואים קודמים, בני זוג שאינם נשואים, הורים לילד עם צרכים מיוחדים, בעלי עסק משפחתי ומי שמבקש להוריש חלק מרכושו לאדם שאינו קרוב משפחה או לארגון שיקר לליבו.
גם מי שרוצה פשוט להבטיח שבן הזוג יוכל להמשיך לגור בדירה בלי תלות בהסכמת שאר היורשים ימצא בצוואה פתרון. בישראל נהוג עקרון חופש הציווי, שלפיו אדם רשאי לחלק את רכושו כרצונו, ולכן הצוואה מאפשרת להתאים את החלוקה למציאות המשפחתית האמיתית.
בני זוג רבים בוחרים לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מוריש לאחר את רכושו וקובע מה ייעשה בו לאחר פטירת שניהם. החוק מסדיר את האפשרות הזאת וקובע כללים מיוחדים לשינוי ולביטול של צוואות כאלה, כדי להגן על ההסתמכות של כל אחד מבני הזוג על רצון האחר.
ארבע הדרכים לערוך צוואה
החוק מכיר בארבע צורות של צוואה. הראשונה היא צוואה בכתב יד, שכולה נכתבת בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך וחתומה על ידו. השנייה, והנפוצה ביותר, היא צוואה בעדים: מסמך כתוב ומתוארך שהמצווה חותם עליו בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים מאשרים זאת בחתימתם.
הצורה השלישית היא צוואה בפני רשות, שנערכת בפני שופט, רשם או נוטריון. הרביעית היא צוואה בעל פה, שמיועדת למצבים חריגים שבהם אדם רואה את עצמו מול פני המוות, ותוקפה מוגבל.
לכל צורה יש דרישות משלה, ופגם בהן עלול להוביל לוויכוח על תוקף הצוואה. משום כך, גם כשהחוק מאפשר לכתוב צוואה לבד, רבים מעדיפים להיעזר בעורך דין שעוסק בתחום, שיוודא שהמסמך עומד בדרישות ושהניסוח אינו משאיר מקום לפרשנויות.
טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן
אחת הטעויות החמורות היא לערב את הנהנים מהצוואה בעריכתה. החוק קובע שהוראה בצוואה שמזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה עלולה להתבטל. לכן יורש אינו יכול לשמש עד, ועדיף שלא יהיה נוכח כלל במעמד החתימה.
טעות נוספת היא ניסוח עמום. משפט שקובע שהדירה תעבור לילדים, בלי לציין באיזו דירה מדובר, או חלוקה שאינה מסתכמת למאה אחוזים, פותחים פתח למחלוקות. כדאי גם לקבוע מה יקרה אם אחד היורשים ילך לעולמו לפני המצווה, ולמנות יורש חלופי.
- לפרט את הנכסים ואת היורשים באופן ברור ומזהה
- להקפיד על תאריך ועל חתימות לפי הדרישות
- לא לערב את הנהנים בעריכת הצוואה ובחתימה עליה
- לשמור את המסמך המקורי במקום בטוח וידוע
- לעדכן את הצוואה כשהנסיבות משתנות
שומרים, מפקידים ומעדכנים
צוואה שאיש אינו יודע על קיומה אינה שווה הרבה. אפשר להפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה, לשמור אותה אצל עורך הדין שערך אותה או בכספת, ובכל מקרה כדאי שאדם קרוב ידע שקיימת צוואה והיכן היא נמצאת.
צוואה אינה מסמך סופי. המצווה רשאי לשנות אותה או לבטלה בכל עת, כל עוד הוא כשיר לכך. מומלץ לחזור אליה אחרי אירועים משמעותיים כמו נישואים, גירושים, לידת ילד או נכד, רכישה או מכירה של נכס מהותי.
כדאי לזכור גם שכספים בקופות גמל, בקרנות פנסיה ובביטוחי חיים משולמים בדרך כלל למוטבים שנרשמו אצל הגוף המנהל, ולא בהכרח לפי הצוואה. לכן, לצד עריכת הצוואה, שווה לבדוק מי רשום כמוטב ולעדכן במידת הצורך.
מה קורה אחרי הפטירה
צוואה אינה נכנסת לתוקף מעצמה. כדי לממש אותה יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה, ובהיעדר צוואה מגישים בקשה לצו ירושה. הבקשות מוגשות לרשם לענייני ירושה, ובמקרים מסוימים הטיפול עובר לבית המשפט לענייני משפחה. בהסכמת כל הנוגעים בדבר אפשר לפנות גם לבית דין דתי.
עם קבלת הצו אפשר לפנות לבנקים, ללשכת רישום המקרקעין ולגופים נוספים כדי להעביר את הנכסים על שם היורשים. התהליך אורך זמן, וצוואה מסודרת וברורה מקצרת אותו ומפחיתה את הסיכוי להתנגדויות.
יורש שאינו מעוניין בחלקו רשאי להסתלק ממנו, בתנאים שקובע החוק וכל עוד העיזבון לא חולק. גם לשאלת החובות יש להתייחס: היורשים אחראים לחובות המנוח ככלל רק עד גובה מה שקיבלו מהעיזבון, אך כדאי לברר את התמונה המלאה לפני שמחלקים את הנכסים.
עריכת צוואה אינה עניין של גיל או של עושר, אלא של אחריות כלפי האנשים הקרובים. מדובר בצעד פשוט יחסית, שמאפשר לכם לקבוע בעצמכם את עתיד רכושכם ולהשאיר אחריכם סדר ולא סימני שאלה. מכיוון שלכל משפחה נסיבות משלה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בדיני ירושה לפני שחותמים.