איך מזהים פייק ניוז ברשתות: מדריך מעשי לקורא הישראלי

הודעה דרמטית מגיעה לקבוצת הווטסאפ המשפחתית, מצורף אליה סרטון מטלטל, ותוך דקות היא כבר הועברה לעשרות אנשים. כעבור שעה מתברר שהסרטון צולם לפני כמה שנים במדינה אחרת, או שהידיעה כולה מפוברקת. התרחיש הזה מוכר כמעט לכל ישראלי, ובמיוחד בתקופות של מתיחות ביטחונית או פוליטית. החדשות הטובות הן שלא צריך להיות חוקר מקצועי כדי לזהות חלק גדול מהתוכן המטעה. מספיק לאמץ כמה הרגלים פשוטים.

למה פייק ניוז מתפשט כל כך מהר

מידע כוזב מצליח להתפשט משום שהוא נבנה כדי לעורר רגש: פחד, כעס, הפתעה או תחושת צדק. מחקרים בתחום התקשורת מצביעים על כך שתוכן רגשי משותף יותר מתוכן עובדתי ומאופק. כשאנחנו מרגישים צורך דחוף להזהיר את הקרובים לנו, אנחנו נוטים לוותר על הבדיקה.

גורם נוסף הוא האמון במקור הקרוב. הודעה שהגיעה מבן משפחה או מחבר טוב נתפסת כאמינה יותר, גם אם הוא עצמו קיבל אותה ממקור לא ידוע. כך נוצרת שרשרת שבה אף אחד לא באמת בדק, אבל כולם סומכים זה על זה.

לעצור לפני שמעבירים

הכלל החשוב ביותר הוא לעצור לרגע. לפני שמעבירים הודעה, כדאי לשאול כמה שאלות בסיסיות: מי פרסם אותה במקור? האם יש שם של כלי תקשורת, דובר רשמי או גורם מוסמך? האם הידיעה מופיעה גם באתרי חדשות מוכרים? אם כל מה שיש הוא טקסט ללא מקור, עם ניסוחים כמו קיבלתי מחבר שעובד במקום רגיש, זהו סימן אזהרה.

גם הסגנון מלמד הרבה. שגיאות כתיב רבות, שימוש מוגזם בסימני קריאה, דרישה להעביר מיד לכל אנשי הקשר והבטחה שהתקשורת מסתירה את המידע הם סימנים מוכרים של תוכן מטעה.

לבדוק תמונות וסרטונים

חלק גדול מהתוכן הכוזב אינו מפוברק לגמרי, אלא מוצא מהקשר. תמונה אמיתית מאירוע ישן מוצגת כאילו צולמה היום, או סרטון ממדינה אחרת מוצג כאירוע מקומי. כדי לבדוק זאת, אפשר להשתמש בחיפוש תמונה הפוך במנועי החיפוש הנפוצים: מעלים את התמונה או צילום מסך מהסרטון, ובודקים היכן ומתי הופיעה לראשונה.

כדאי גם להתבונן בפרטים: שלטים בשפה זרה, מזג אוויר שאינו מתאים לעונה, לוחיות רישוי של מדינה אחרת או מבנים שאינם מוכרים. לעיתים פרט קטן אחד מספיק כדי להבין שהתוכן אינו מה שהוא מתיימר להיות.

תוכן שנוצר בבינה מלאכותית

בשנים האחרונות נוסף אתגר חדש: תמונות, קולות וסרטונים שנוצרו באמצעות כלי בינה מלאכותית. חלקם משכנעים מאוד. עדיין אפשר לזהות לעיתים סימנים כמו ידיים עם מספר אצבעות לא תקין, טקסט מעוות ברקע, תאורה לא עקבית או תנועות שפתיים שאינן מתאימות לדיבור. אולם הטכנולוגיה משתפרת, ולכן לא כדאי להסתמך רק על העין.

הדרך הבטוחה יותר היא לבדוק את המקור. אם סרטון של דמות ציבורית אומרת דבר מפתיע מופיע רק בחשבון אנונימי ולא בשום כלי תקשורת מוכר, יש סיבה טובה לחשוד. ציטוט מזויף נשמע לפעמים אמין בדיוק משום שהוא מאשר את מה שרצינו לשמוע.

צילומי מסך של כותרות וציוצים

קל מאוד לייצר צילום מסך שנראה כמו כותרת באתר חדשות או כמו פוסט של פוליטיקאי. הכלים לכך זמינים לכל אחד. לכן, כשמגיע צילום מסך כזה, כדאי לחפש את הכותרת באתר עצמו או בחשבון הרשמי של האדם. אם היא לא נמצאת, ייתכן שמעולם לא פורסמה, או שנמחקה, ובשני המקרים כדאי לנהוג בזהירות.

כמה צעדים מהירים שכדאי לאמץ:

• לחפש את הנוסח המדויק של הידיעה במנוע חיפוש ולבדוק מי עוד דיווח עליה.
• לבדוק את התאריך של הפרסום המקורי, ולא רק מתי הגיע אליכם.
• להיעזר באתרי בדיקת עובדות מקצועיים שפועלים בעברית.
• לשים לב לחשבונות חדשים עם מעט עוקבים שמפרסמים תוכן מסעיר.

כשטעינו והעברנו הלאה

לכל אחד יקרה שיעביר בתום לב משהו שהתברר כלא נכון. במקרה כזה, הצעד האחראי הוא לכתוב באותה קבוצה שהידיעה התבררה כשגויה. זה אולי מעט מביך, אבל זה עוצר את השרשרת ומחזק את האמינות שלכם בעיני האחרים.

כדאי גם לשוחח על הנושא עם ילדים ובני נוער, שחשופים לכמות עצומה של תוכן ברשתות, ועם הורים מבוגרים, שלעיתים מתקשים להבחין בין מקורות. שיחה פתוחה, בלי הטפה, יכולה ללמד את כל בני המשפחה לחשוב פעמיים.

הקבוצות שבהן התוכן נולד

חלק ניכר מהמידע הכוזב מתחיל את דרכו בקבוצות סגורות ובערוצים שבהם אין עורך, אין בדיקה ואין אחריות. בתקופות של משבר נפתחים ערוצי עדכונים רבים שמבטיחים להיות מהירים יותר מכלי התקשורת. חלקם מעבירים מידע נכון, אבל רבים מהם מפרסמים שמועות כדי לצבור עוקבים, ולעיתים אף משמשים לפעולות השפעה מכוונות של גורמים זרים.

כדאי לבדוק מי עומד מאחורי ערוץ כזה, כמה זמן הוא קיים והאם בעבר פרסם ידיעות שהתבררו כשגויות. אם ערוץ מסוים מפרסם שוב ושוב תוכן שמתברר כמוגזם או כוזב, הגיוני לצאת ממנו או לפחות להתייחס לכל מה שמופיע בו בחשדנות. דווקא ברגעים של לחץ, דיווח מאוחר אבל מדויק עדיף על פני דיווח מהיר ושגוי.

תשומת לב להטיה האישית

כולנו נוטים להאמין יותר למידע שמאשר את הדעות הקיימות שלנו, ולפקפק במידע שסותר אותן. התופעה הזאת, שמוכרת בפסיכולוגיה כהטיית אישור, הופכת אותנו לפגיעים במיוחד לתוכן מטעה שמתאים לעמדה הפוליטית או לחששות שלנו. כשידיעה גורמת לכם לחשוב שידעתם את זה מההתחלה, זה בדיוק הזמן לבדוק אותה פעמיים.

לסיכום

פייק ניוז אינו תופעה שתיעלם, אבל אפשר לצמצם את השפעתו. עצירה לפני העברה, בדיקת מקור, חיפוש תמונה הפוך ותשומת לב לסגנון הם הרגלים פשוטים שכל אחד יכול לאמץ. בעידן שבו כולנו גם צרכני חדשות וגם מפיצים שלהן, האחריות לא נמצאת רק אצל העיתונאים, אלא אצל כל מי שלוחץ על כפתור השיתוף.