מאמר -

עקדת יצחק: אמונה ומחאה


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן







עקידת יצחק: אמונה ומחאה

בשחר ההיסטוריה היהודית, מצוה אל בלתי נתפס, ללא כל הסבר, על חביבו, אבי האומה אברהם, להעלות את בנו האהוב לעולה. בלי לשאול שאלות, מזדרז הזקן למלא את המשימה. בנו, במודע או שלא במודע, משתתף בהכנות. בסופו של דבר, אלוהים משנה את דעתו, אך האב והבן אינם שבים הביתה יחדיו.
 
אי אפשר להישאר אדיש. אפשר להתפעל מאמונתו של האיש ומאומץ לבו, או לגנות את טירופו. למעשה, סוגיות קריטיות רבות ביהדות מעצבות את הסיפור המכונן הזה, ואף מטרימות את אופיין של דתות הבת שלה, הנצרות והאסלאם:
  • המבוכה והיראה שמעוררות קריאת התגר של אלוהים: האם זה אלוהים? למה אני? כיצד עליי להגיב?
  • גיאוגרפיה קדושה: המסע הפנימי/רוחני והחיצוני/גופני
  • האם התוקפנות טבועה באופי האדם?
  • אהבה ומתיחות במשפחה
  • השתקת הנשים
  • האם יש קונפליקט בין אמונה ומוסר?
מנושאים אלה עולות הן דבקות והן מחאה: קבלת הסיפור התנכי כנורמטיבי ונכון והביקורת על אודות עיקרי האמונה.
התיאור המקראי מכיל כבר את ניצני ערעורו. בשאלתו של יצחק "ואיה השה לעולה?" יש או תמימות מוחלטת או חשד כמוס. במדרשים הקדומים, יצחק קורא בקול, קרוע בין אמונה ופחד, ומפציר באברהם שיעקוד אותו היטב שמא התנגדותו הטבעית תפגום בקורבן. כפי שנראה להלן, יתפתחו הסתייגויות אלה, ועד לתקופת הרנסאנס יגדלו ויהפכו לעימותים ברורים, עד שבתקופה המודרנית ייעשו ביטול גמור. אנו נשמע את שני הקולות, נקרא את שני הטקסטים, נבחן את התמונות הסותרות ואז…


מקורות למאמר:

ספר בראשית פרק כב
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:
(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:
(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים:
(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:
(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:
(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה:
(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:
(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:
(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:
(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:
(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

תירגום לעברית של תרגום יונתן בראשית כ"ב

א. ויהי אחר הדברים האלה מאחר שרבו יצחק וישמעאל, ישמעאל היה אומר לי ראוי

לרשת את אבי כי אני בנו הבכור, ויצחק אמר לי ראוי לרשת את אבי כי אני בן שרה

אשתו ואתה בן הגר שפחת אמי, ענה ישמעאל ואמר אני צדיק יותר ממך כי אני מלתי

לשלה עשרה שנה ואלו רציתי לעכב לא הייתי מוסר נפשי להמול, ואתה מלת בן

שמונת ימים אלו היתה בך דעת אולי לא היית מוסר נפשך להמול.  ענה יצחק ואמר

הנה אני היום בן שלשים ושבע שנה ואלו רצה הקדוש ברוך הוא לכל אברי לא הייתי

מעכב, מיד נשמעו הדברים האלה לפני אדון העולם ומיד נסה מאמר ה' את אברהם

ויאמר אליו אברהם ויאמר לו הנני

ב.  ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אתה אוהב, את יצחק ולך לך לארץ העבודה

והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך

ג.  וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו ויקח את שני נעריו, את אליעזר ואת ישמעאל

עמו, ואת יצחק בנו ויבקע עצים של זית ותאנה ודקל שראוים לעולה ויקם וילך אל

המקום אשר אמר לו ה'.

ד. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא ענן הכבוד קשור על ההר והכירהו מרחוק.

ה. ויאמר אברהם אל נעריו המתינו לכם פה אם החמור ואני והנער נלכה עד כה לבחון אם יתקיים מה שבשרו לי כה יהיה זרעך ונשתחוה לאדון העולם ונשובה אליכם.

ו. ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו.

ז. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה.

ח. ויאמר אברהם ה' יבחר לו השה לעולה בני וילכו שניהם בלב שלם כאחד

ט. ויבאו אל המקום אשר אמר לו ה' ויבן שם אברהם את המזבח אשר בנה אדם ונהרס על ידי מי המבול ושב נח ובנה אותו ונהרס בדור הפלגה, ויערך עליו את העצים ויכפות את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים.

י. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו, ענה ואמר יצחק אל אביו כפות אותי יפה שלא אפרכס מצער נפשי ואפול לבאר שחת ויצא פסול בקרבנך; עיניו של אברהם מסתכלות בעיני יצחק ועיני יצחק מסתכלות למלאכי מרום, יצחק ראה אותם ואברהם לא ראה אותם. ענו מלאכי מרום בואו וראו שני היחידים האלה שיש בעולם, אחד שוחט ואחד נשחט, השוחט אינו מעכב והנשחט פושט צוארו.

י"א. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אליו אברהם אברהם ויאמר הנני.

י"ב. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו משהו רע כי עתה גלוי לפני כי ירא ה' אתה ולא עכבת את בנך את יחידך ממני.

י"ג. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד שנברא בין השמשות של שכלול העולם נאחז בחורש העצים בקרניו וילך אברהם ויקח אותו ויעלהו לעולה תחת בנו.

י"ד. ויודה ויתפלל אברהם שם במקום ההוא ויאמר נא ברחמים מלפניך ה', גלוי לפניך שלא היתה בלבי ערמה וחפצתי לעשות גזרתך בשמחה, כן כאשר הבנים של יצחק בני יבאו לשעת צרה תזכר אותם ותענה להם ותציל אותם, ועתידים הם כל הדורות לאמר בהר הזה עקד אברהם את יצחק בנו ושם נראתה עליו שכינת ה'.

ט"ו. ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן שמים.

ט"ז. ויאמר במאמר נשבעתי נאום ה', יען אשר עשית את הדבר הזה ולא מנעת את בנך את יחידך.

י"ז. כי ברך אברכך והרבה ארבה את בניך ככוכבי השמים ויהיו כחול אשר על שפת הים וירשו בניך את ערי אויביהם.

י"ח. ויתברכו בזכות בניך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי.

י"ט. ויקחו מלאכי מרום את יצחק ויביאו אותו לבית המדרש של שם הגדול ויהי שם שלש שנים ובאותו היום שב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע.

כ. והיה אחר הדברים האלה, אחרי שעקד אברהם את יצחק, הלך השטן ואמר לשרה שאברהם שחט את יצחק וקמה שרה וזעקה ונחנקה ומתה מצער...

קוראן סורה 37

99 אחר-כך התפלל אברהם לאמור: "ריבוני, הענק לי בן מוצלח וישר", ואז בישרנו לו על הולדת בן שיהיה מתון וארך אפיים. וכאשר הגיע הבן לגיל של ישוב הדעת, אמר לו אביו: "בני, נצטוויתי בחזוני שאקריב אותך לאללה, מה דעתך?" ויען: " אבי, עשה כאשר צוּוית ותמצאני, ברצון אללה, מבעלי הסבלנות". וכאשר השלימו את ההכנות ואברהם הניחו על המזבח, קראנו: "אברהם, כבר קיימת את מה שנצטווית לעשות בחזון". כך נגמול לישרים, כי אנו רק העמדנוהו בניסיון ואחר-כך פדינו אותו על-ידי זבח איל גדול והנצחנו את שמו לדורות הבאים בברכה המקובלת: "שלום על אברהם", כי כך נגמול לישרים כי הוא היה מעבדינו המאמינים. כן בישרנו לו שיצחק בנו יהיה נביא מן הישרים ובירכנו את שניהם.

מדרש הגדול בראשית כ"ב 19

וישב אברהם אל נעריו.  ויצחק היכן הוא?  אלא אמר ר' אלעזר בן פדת, אף על פי שלא מת יצחק מעלה עליו הכתוב כאלו מת  ואפרו מוטל על גבי המזבח, לכך נאמר וישב אברהם אל נעריו.

ד"א וישב אברהם.  ויצחק היכן הוא?  אלא שהכניסו הקב"ה לגן עדן וישב בה שלוש שנים.  וכיון שבא אברהם אבינו לבדו ראת שרה ואמר עכשיו דבר השטן אמת שאמר שנהרג יצחק ופרחה נשמתה ומתה.  ויש אומרין הלך לו אצל שם בן נח ללמוד תורה.

מתוך את אבותי אני מזכיר – ר' אפרים מבונה

ידי ורגלי לי תאסר
פן אחלל הזבח ואחסר
מדאגת בִעות חסתי לכבודך
אמרתי כַבּד אכבדך

כשמֹע קשור בנפשו כצמיד
עקדוֹ יד ורגל כתמיד
לערך אש ועצים העלה
ויעל עליו את העולה

אזי אב ובן חֻבָקו
נפגשו אמת ושלום נָשקו
פיך תפתח אבי בשבח
כי הוא יברך הזבח

מִהר ונתן עליו ארכֻבותיו
וכגִבור אִמץ שתי זרועותיו
בידיו אמונה שְחטוֹ בתכן
וטבֹח טבח והכן

רד טל תֶחי עליו ונתחיָה
תפשוֹ לשחטו פעם שניה
יעיד המקרא ולַדבר רגלים
ויקרא יי אל אברהם שנית מן השמים

עת שערי רצון להפתח - ר' יהודה שמואל עבאס

דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ
הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ
קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ
וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ
דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל
וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל
וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל
וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי
חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי
וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה
אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה
מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא
אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה
אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם
אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם
שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם
יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה
זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה
וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה
וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ