מאמר -

ספר איוב


מחברים: ג'ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

איוב א'

 

א אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ; וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים--וְסָר מֵרָע. ב וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. ג וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד-בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל-בְּנֵי-קֶדֶם. ד וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ; וְשָׁלְחוּ, וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, עִמָּהֶם. ה וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם--כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם: כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב, כָּל-הַיָּמִים. {פ}
ו וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב: כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר: הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. י הֲלֹא-את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ--מִסָּבִיב: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. יא וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ--אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיָדֶךָ--רַק אֵלָיו, אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ; וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן, מֵעִם, פְּנֵי יְהוָה. יג וַיְהִי, הַיּוֹם; וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם. טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. יז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. יח עַד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יט וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת-מְעִלוֹ, וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּפֹּל אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ. כא וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה--יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ. כב בְּכָל-זֹאת, לֹא-חָטָא אִיּוֹב; וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה, לֵאלֹהִים. {פ}

 

איוב ב'

 

א וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה. ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב--כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. ד וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר: עוֹר בְּעַד-עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ--יִתֵּן, בְּעַד נַפְשׁוֹ. ה אוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ--אִם-לֹא אֶל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנּוֹ בְיָדֶךָ: אַךְ, אֶת-נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. ז וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה; וַיַּךְ אֶת-אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע, מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ. ח וַיִּקַּח-לוֹ חֶרֶשׂ, לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא, יֹשֵׁב בְּתוֹךְ-הָאֵפֶר. ט וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת. י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי--גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו. {פ}
יא וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב, אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. יב וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ; וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה. יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת; וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו, דָּבָר--כִּי רָאוּ, כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

 

איוב ג'

 

א אַחֲרֵי-כֵן, פָּתַח אִיּוֹב אֶת-פִּיהוּ, וַיְקַלֵּל, אֶת-יוֹמוֹ. {פ}
ב וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
ג יֹאבַד יוֹם, אִוָּלֶד בּוֹ; וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר.
ד הַיּוֹם הַהוּא, יְהִי-חֹשֶׁךְ:
אַל-יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל; וְאַל-תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.
ה יִגְאָלֻהוּ, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת--תִּשְׁכָּן-עָלָיו עֲנָנָה; יְבַעֲתֻהוּ, כִּמְרִירֵי יוֹם.
ו הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ-אֹפֶל:
אַל-יִחַדְּ, בִּימֵי שָׁנָה; בְּמִסְפַּר יְרָחִים, אַל-יָבֹא.
ז הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא, יְהִי גַלְמוּד; אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ.
ח יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי-יוֹם; הָעֲתִידִים, עֹרֵר לִוְיָתָן.
ט יֶחְשְׁכוּ, כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ: יְקַו-לְאוֹר וָאַיִן; וְאַל-יִרְאֶה, בְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר.
י כִּי לֹא סָגַר, דַּלְתֵי בִטְנִי; וַיַּסְתֵּר עָמָל, מֵעֵינָי.
יא לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת; מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע.
יב מַדּוּעַ, קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם; וּמַה-שָּׁדַיִם, כִּי אִינָק.
יג כִּי-עַתָּה, שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט; יָשַׁנְתִּי, אָז יָנוּחַ לִי.
יד עִם-מְלָכִים, וְיֹעֲצֵי אָרֶץ; הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ.
טו אוֹ עִם-שָׂרִים, זָהָב לָהֶם; הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף.
טז אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן, לֹא אֶהְיֶה; כְּעֹלְלִים, לֹא-רָאוּ אוֹר.
יז שָׁם רְשָׁעִים, חָדְלוּ רֹגֶז; וְשָׁם יָנוּחוּ, יְגִיעֵי כֹחַ.
יח יַחַד, אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ; לֹא שָׁמְעוּ, קוֹל נֹגֵשׂ.
יט קָטֹן וְגָדוֹל, שָׁם הוּא; וְעֶבֶד, חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.
כ לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר; וְחַיִּים, לְמָרֵי נָפֶשׁ.
כא הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ; וַיַּחְפְּרֻהוּ, מִמַּטְמוֹנִים.
כב הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי-גִיל-- יָשִׂישׂוּ, כִּי יִמְצְאוּ-קָבֶר.
כג לְגֶבֶר, אֲשֶׁר-דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה; וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ.
כד כִּי-לִפְנֵי לַחְמִי, אַנְחָתִי תָבֹא; וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם, שַׁאֲגֹתָי.
כה כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי, וַיֶּאֱתָיֵנִי; וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, יָבֹא לִי.
כו לֹא שָׁלַוְתִּי, וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי; וַיָּבֹא רֹגֶז.

 

איוב ד'

 

א וַיַּעַן, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי; וַיֹּאמַר.

יב וְאֵלַי, דָּבָר יְגֻנָּב; וַתִּקַּח אָזְנִי, שֵׁמֶץ מֶנְהוּ.
יג בִּשְׂעִפִּים, מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה; בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה, עַל-אֲנָשִׁים.
יד פַּחַד קְרָאַנִי, וּרְעָדָה; וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד.
טו וְרוּחַ, עַל-פָּנַי יַחֲלֹף; תְּסַמֵּר, שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.
טז יַעֲמֹד, וְלֹא-אַכִּיר מַרְאֵהוּ-- תְּמוּנָה, לְנֶגֶד עֵינָי;
דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע.
יז הַאֱנוֹשׁ, מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק; אִם מֵעֹשֵׂהוּ, יִטְהַר-גָּבֶר.
יח הֵן בַּעֲבָדָיו, לֹא יַאֲמִין; וּבְמַלְאָכָיו, יָשִׂים תָּהֳלָה.
יט אַף, שֹׁכְנֵי בָתֵּי-חֹמֶר--אֲשֶׁר-בֶּעָפָר יְסוֹדָם: יְדַכְּאוּם, לִפְנֵי-עָשׁ.
כ מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ; מִבְּלִי מֵשִׂים, לָנֶצַח יֹאבֵדוּ.
כא הֲלֹא-נִסַּע יִתְרָם בָּם; יָמוּתוּ, וְלֹא בְחָכְמָה.

 

איוב ל"ח

 

א וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב, מנהסערה (מִן הַסְּעָרָה); וַיֹּאמַר.
ב מִי זֶה, מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין-- בְּלִי-דָעַת.
ג אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ; וְאֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.
ד אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ; הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה.
ה מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע; אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו.
ו עַל-מָה, אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ; אוֹ מִי-יָרָה, אֶבֶן פִּנָּתָהּ.
ז בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר; וַיָּרִיעוּ, כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים.
ח וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ.
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא וָאֹמַר--עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.

 

איוב מ'

 

טו הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ; חָצִיר, כַּבָּקָר יֹאכֵל.
טז הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו; וְאוֹנוֹ, בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
יז יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז; גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ.
יח עֲצָמָיו, אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה; גְּרָמָיו, כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
יט הוּא, רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל; הָעֹשׂוֹ, יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.

כה תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ.
כו הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ; וּבְחוֹחַ, תִּקֹּב לֶחֱיוֹ.

 

איוב מ"א

 

י עֲטִישֹׁתָיו, תָּהֶל אוֹר; וְעֵינָיו, כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר.
יא מִפִּיו, לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ; כִּידוֹדֵי אֵשׁ, יִתְמַלָּטוּ.
יב מִנְּחִירָיו, יֵצֵא עָשָׁן-- כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן.
יג נַפְשׁוֹ, גֶּחָלִים תְּלַהֵט; וְלַהַב, מִפִּיו יֵצֵא.
יד בְּצַוָּארוֹ, יָלִין עֹז; וּלְפָנָיו, תָּדוּץ דְּאָבָה.
טו מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ; יָצוּק עָלָיו, בַּל-יִמּוֹט.

 

איוב מ"ב

 

א וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה; וַיֹּאמַר.
ב ידעת (יָדַעְתִּי), כִּי-כֹל תּוּכָל; וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
ג מִי זֶה, מַעְלִים עֵצָה-- בְּלִי-דָעַת:
לָכֵן הִגַּדְתִּי, וְלֹא אָבִין; נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, וְלֹא אֵדָע.
ד שְׁמַע-נָא, וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר; אֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.
ה לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ; וְעַתָּה, עֵינִי רָאָתְךָ.
ו עַל-כֵּן, אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי-- עַל-עָפָר וָאֵפֶר.

ז וַיְהִי, אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-אִיּוֹב; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ--כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. {ס} ח וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי, יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם: כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה--כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ט וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה; וַיִּשָּׂא יְהוָה, אֶת-פְּנֵי אִיּוֹב. י וַיהוָה, שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ; וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה. יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל-אֶחָיו וְכָל-אַחְיֹתָיו וְכָל-יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ, עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ-לוֹ, אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ, נֶזֶם זָהָב אֶחָד. יב וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית אִיּוֹב--מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף-צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית, קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב--בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו--אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת. יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים. {ש}

 

מכילתא פרשת בחדש פרשה י

 

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. רבי ישמעאל אומר, דמות שמשיי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. ר' נתן אומר, לא תעשון אתי שלא תאמר עושה אני כמן דמות ואשתחוה לו. ת"ל לא תעשו לכם ושמרתם מאד. רבי עקיבא אומר, לא תעשון עתי, כדרך שאחרים מנהגין במדינות: כשהטובה באה אליהם, הם מכבדין את אלהיהם שנא' (חבקוק ב') על כן יזבח לחרמו. וכשהפורענות באה עליהם, הם מקללין את אלהיהם שנא' (ישעיה ח') וקלל במלכו. אבל אם אביא עליהם הטובה, יתנו הודאה. וכשאביא עליהם יסורים, יתנו הודאה. וכן דוד אומר (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

וכן איוב אומר (איוב א') ה' נתן ויי' לקח יהי שם ה' מבורך - על מדה טובה ועל מדה פורענות. מה אשתו אומרת לו (שם ב') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות. וכן הוא משיב (שם) כדבר אחת הנבלות תדברי.

 

משנה מסכת יומא פרק א

 

(ו) אִם הָיָה חָכָם, דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְאִם לָאו, קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו. בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר, פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל:

 

ספר דברי איוב ו'

 

ויהי כאשר קרבה אשתי ותתן את קולה בבכי ותאמר אלי, איוב איוב עד מתי תשב בתוך-האפר מחוץ לעיר ותאמר בלבבך עוד מעט מזער ותצפה כי תבא תקותך וישועתך: ואני נודדת מסתתרת ועוברת ממקום למקום כי זכרך עבד מני-ארץ בני בנותיך פרי-בטני אשר לשוא יגעתי וחבלתי אותם: ואתה יושב ברקב ובתוך רמה ולן בחוץ: ואני כל-היום עובדת וכואבת וגם בלילה עד-אשר אשתכר פת-לחם להביא לך: ברב-כח אשיג את-מאכלי והחלקהו לי ולך: כי אמר בלבי המעט לך לסבל מכאובים כי גם-לחם לא תשבע: ובכן נועזתי ללכת אל-השוק ולא בשתי לבקש לחם: המוכר אמר אלי תני הכסף ולחקת: ואני ספרתי לו על צרתנו ואשמע מפיו: אם-אין לך אשה כסף

ונתת לי את0שער ראשך ולקחת שלש ככרות והיו לכם למחיה לשלשת ימים: ואני במר נפשי אמרתי קום וגז אותי והוא קם בבוז ויגז את-שערי בשוק לעיני ההמון המשתומם:

...באחת, איוב איוב, רבים הם הדברים - בקצרה אמר לך: מכאב לבי נשברו עצמותי; קום קח את הככרות ושבעת ואמֹר דבר-מה נגד יי ומות: ואני אנצל מתוגת עמל בשרך:

ואני השיבותיה לאמר הנה זה שבע עשרה שנה אני איש מכאובות נושא הרמה בבשרי: ולא כבדה על-נפשי כל התלאה כדבר אשר דברת עתה ברך יי ומות: כל-אלה נשא אשא ותשאי גם את גם מות בנינו גם אבדן רכושנו התחפצי כי נדבר דבר נגד יי למען יאבד ממנו אף העשר הגדול: ומדוע אפוא לא תזכרי את-הטוב הגדול ההוא אשר היה לנו ואם את-הטוב קבלנו מאת יי הלא נקבל גם-את-הרע: נשא בארך-רוח עד אשר ישוב יי לרחמנו: הלא תראי את-השד העומד מאחריך לבלע את-בניתך למען התעות גם-אותי הוא חפץ לעשותך לאחת הנשים הנבלות המרמות את-תֹם בעליהן:

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו/א

 

א"ר לוי בר לחמא, איוב בימי משה היה. כתיב הכא (איוב י"ט 23) מי יתן אפוא ויכתבון מלי וכתיב התם (שמות ל"ג 16) ובמה יודע אפוא. ואימא בימי יצחק, דכתיב (בראשית כ"ז 33) מי אפוא הוא הצד ציד. ואימא בימי יעקב, דכתיב (בראשית מ"ג 11) אם כן אפוא זאת עשו. ואימא בימי יוסף, דכתיב (בראשית ל"ז 16) איפה הם רועים. לא ס"ד, דכתיב (איוב י"ט 23) מי יתן בספר ויוחקו, ומשה הוא דאיקרי מחוקק דכתיב (דברים ל"ג 21) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון. רבא אמר, איוב בימי מרגלים היה. כתיב הכא (איוב א' 1) איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם (במדבר י"ג 20) היש בה עץ. מי דמי? הכא "עוץ" התם "עץ". הכי קאמר להו משה לישראל, ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ.

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר, איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. א"ל, עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו. אלא מעתה (שמ"ב י"ב 3) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו'. מי הוה, אלא משל בעלמא. הכא נמי משל בעלמא. א"כ שמו ושם עירו למה?

 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף סט/ב

 

ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול - מאי אמור? אמר רב ואיתימא רבי יוחנן, בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא. לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה "אמת". אמר רב חנינא, שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, מסרוהו ניהליהו. נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל, היינו יצרא דעבודת כוכבים שנאמר ויאמר זאת הרשעה. בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי. אמרו היכי נעביד? דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא. אמר להו נביא, שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא שנאמר (זכריה ה') ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה.אמרו, הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרי, היכי נעביד? נקטליה, כליא עלמא. ניבעי רחמי? אפלגא פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה.

 

מדרש רבה בראשית פרשה יט פסקה יב

 

(יב) ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' - הה"ד (איוב ט) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי. אמר, איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו',הוא שמע לדברי אשתו. אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי.

א"ר אבא בר כהנא, דינה אשתו של איוב היתה. על כן אמר לה (שם ב) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים. אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל: נאים בטובה ולא נאים בפורענות. אתמהא (שם) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא

 

קוראן 21 (הנביאים)

83 אשר לאיוב, הוא קרא אל ריבונו ואמר, פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים. נעתרנו לו והסרנו את הצרה מעליו, והשבנו לואת בני משפחתו, כפליים כמספרם, רחמינו וכאות הזכרה לעובדים אותנו

 

קוראן 38

41 הזכר את עבדנו איוב. הוא קרא אל אלוהיו ואמר, השטן המיט עלי תלאות וייסורים. – הכה ברגלך. הנה מים צוננים לרחצה ולשתייה. השבנו לו את בני משפחתו, כפליים כמספרם, ברחמינו וכאות הזכרה לנבובי הלב. קח בידך צרור זרדים והכה בה (באשתך), ואל תחטא. מצאנו אותו נושא את התלאות בעוז רוח. מה טוב הוא העבד. הוא חזר בתשובה.

 

קיסס אל אנביאה לאל כיסאאי - סיפור הנביא איוב, עליו השלום

וביום שישי, בשעת היות השמש בקו הצהירה, ירד אליו גבריאל, דרש בשלומו ואמר: "‏אני גבריאל, ומבשר אני לך, איוב, על מחילת אלוהים". אחר אחז בידו הימנית ואמר לו: "קום ברשות אלוהים". קם איוב ועמד, רקע ברגלו על האדמה והנה הוא רואה ‏מעיין שנבע מתחת לרגליו, מימיו לבנים יותר משלג ומתוקים יותר מדבש, וריחם זך יותר מריח הקמפור .שתה ממנו
איוב לגימה אחת, וזו לא הותירה בגופו אף לא תולעת אחת בלא שנשרה לנגד עיניו. התפלא איוב על מספרן הרב של התולעים. אחר כך רחץ באותו המעיין, ואז שב אליו יפי מראהו. ‏נתן לו גבריאל שני פריטי לבוש. חגר את האחד למותניו, ואת האחר עטה על גופו . עוד נתן לו חבוש מגן עדן. אכל את חציו ואת חציו האחר הותיר לאשתו רחמה. הגיעה רחמה ולא ראתה את איוב במקומו .פנתה ימינה ושמאלה ולא מצאה זכר ממנו. אמר לה איוב: "‏מה חפצך, אישה?". אמרה לו: "‏היודע אתה משהו על איוב המתייסר? עזבתיו ממש כאן ואיני רואה אותו". חייך איוב ואמר: "‏אני איוב". מיהרה אליו, והם ‏נפלו איש על צוואר רעותו .

 

חיי איוב הקדוש

יושב על ערימת אפר, איש טוב ומבורך זה,

באה אשתו ואמרה לו, עודך בתומתך

אתה מחזיק פה, קלל את אלהיך ומות!

מה יתרון סבלנותך? עתה במצערך

אותה לעולם לא תגאל, האמן לי.

אמר איוב, נבלה, הסי, אציע לך,

כי המקבל את הטוב לעתים יקבל גם את הרע

איש מיוסר וחולה זה, יושב על ערימת האפר,

באו נגנים לפניו, ונגנו בלהט,

כסף לא היה לו לשלם כרצונו,

אך נתן להם את הגלדים הרחבים שבגופו המיוסר

אשר היו לזהב טהור, כפי הסיפור.

הראו אותו הנגנים לאשתו וספרו לה

שכך גמל להם, ועל כן החלה צועקת

באומרה לאיוב, אשה כעוסה זו,

הבאת לנגנים ולשחקנים זהב לרוב,

אך ממני החבאת אותו, כרמאי,

עם מילים שקריות לראווה.

שם נזפה בו, בשפה כה חדה.

איוב סבל וחשב למיטב

להתאפק ולחיות במנוחה

 

אוגוסטין איש היפו, על עיקרי האמונה של השליחים

לאיזו הסכמה, אחי, היה ראוי קדוש זה מה'! ואילו אשה רשעה, כשליחה של אותו הנחש, בקשה לרמות אותו בשכנועיה. וכפי שקרה בגן העדן, שרימה את האדם הראשון באמצעות דברי הסתה, כך גם פה, חשב לרמות אדם שמצא חן בעיני האל. כמה רעות סבל, אחי! מי יעמוד פגיעה כה קשה ברכושו, בביתו, בבניו ובבשרו, ואף באשתו אשר נותרה כמפתה. אמנם גם אותה היה לוקח השטן, אך השאיר אותה כעוזרתו.

 

ז'ן קלווין, דרשה 9 על ספר איוב

ובכן יש המפרשים את הפסוק כך: ברך אלהים ומות – כלומר, תסית את האל ואז תמות – התנקם בו פעם אחת לפני שתמות, כי אתה רואה היטב שרימה אותך.

והרי אין ספק כי האשה הזאת כאן היא כלי של השטן. ואין להתפלא שהיא דומה לפרוסרפינה, דהיינו שדה של גיהינום, המיועדת להרגיז ולהסית את איוב נגד אלהים עד שיתקוף את הודו.

אלא אם ייבדק הפסוק היטב, יתברר כי מובנו הטבעי של ברך אלהים ומות הינו: הרי גם אם תמשיך לברך את האלהים ככל שתרצה, לא תרויח מאומה; זהו בזבוז זמן ותצטרך למות בכל מקרה. הרי הכל צפוי: רואות עיניך כי תפילותיך אינן מתקבלות ע"י אלהים, גם כאשר תהלל אותו, אחד הוא....