מאמר -

סיפור יוסף: שבר ותיקון


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

1   מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה ח
עשה לו כתונת פסים  - ר"ל בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר צריך אדם שלא לשנות בן מבניו שע"י כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף וישנאו אותו וגו`
פסים - שהיתה מגעת עד פס ידו
ד"א פסים - שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד
פסים - שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועלת ליהודה
פסים - על שם צרות שהגיעוהו פ"א פוטיפר סמ"ך סוחרים יו"ד ישמעאלים מ"ם מדינים
ד"א פסים - רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה (תהלים סו) לכו וראו מפעלות אלהים וכתיב בתריה (שם) הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם פסים =פס ים:
 
 
2 מדרש תנחומא וישב פרק ה
 
אמרו רז"ל: פעם אחת, נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף. מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל א` וא` מהן, ונתנה סכין לכל א` וא`, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיוון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף, היו חותכות את ידיהן. אמרה להן, "אתן, בשעה אחת כך; אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה." ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו, מניין? ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו
 
3     מתי ד` 1 - 11
 
ד   אז נשא הרוח את-ישוע המדברה למען ינסהו השטן: 2 ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב: 3 ויגש אליו המנסה ויאמר אם בן-האלהים אתה דבר לאבנים האלה ותהיינה ללחם: 4 ויען ויאמר הן כתוב לא על-הלחם לבדו יחיה האדם כי על-כל-מוצא פי-יהוה: 5 וישאהו השטן אל-עיר הקדש ויעמידהו על-פנת-גג בית המקדש: 6 ויאמר אליו אם בן-האלהים אתה נפל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה-לך ועל-כפים ישאונך פן-תגף באבן רגלך: 7 ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את יהוה אלהיך: 8 ויוסף השטן וישאהו אל-הר גבה מאד ויראהו את-כל ממלכות תבל וכבודן: 9 ויאמר אליו כל-זאת לך אתננה אם-תקד ותשתחוה לי: 10 ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד: 11 וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו:
 
                                                      
4 מדרש רבה בראשית פרשה פו פסקה ו     
 
וימצא יוסף...ויהי מאז (בראשית ל"ט 4 – 5) - תני רבי שמעון בן יוחאי: בכל מקום שהצדיקים הולכים, השכינה הולכת עליהם. שתים עשרה שנה עשה שם, שש בבית ושש בשדה.
ויעזוב את כל אשר לו ביד יוסף כי אם הלחם אשר הוא אוכל - לשון נקי.
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה - א"ר יצחק: זרוק חוטרא לארעא ועל עיקרא נפיק, לפי שכתוב (בראשית כט) ורחל היתה יפת תואר וגו` לפיכך ויהי יוסף וגו`.
 

מדרש רבה בראשית - פרשה פז פסקה ז

ר"ה בשם רבי מתנא אמר איקונין של אביו ראה וצנן דמו דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך וגו' ברכות שדים ורחם ברכתא דאבוך ודאמך:

 

5 מדרש רבה בראשית פרשה פז פסקה ג
 תשא אשת אדוניו - (איוב לד) לכן אנשי לבב שמעו לי - מה היא אומנתו של הקב"ה - כי פועל אדם ישלם לו.
ותשא אשת אדוניו את עיניה - מה כתיב למעלה מן הענין ? ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה - לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו. אמר: לי נאה, לי יאי, נאה גבור. אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי - הא דובא קמך קום קפחינה.
 
 
6 מדרש אגדת בראשית פרק עג
 
וכיון שירדו שבטים למצרים כיון שראה אותם, ריחם עליהם שנאמר ויכר יוסף וגו` (בראשית מב ח). ויסוב מעליהם וגומר (שם שם כד) - מיד ירד המלאך ונראה ליוסף בדמות איש, והיה אומר לו: על אלו אתה מרחם? אין אתה יודע כמה צרות עשו בך, שהשליכו אותך לבור, ומכרו אותך ארבעה פעמים? התחיל מקטרג ואומר לפני יוסף; מיד ויתנכר אליהם וגו` (שם שם ז)
 
7 מדרש רבה בראשית פרשה צא פסקה ח
 
ויסוב מעליהם - ר` חגי בשם רבי יצחק: אמר לעיניהם "אסרו". כיון שיצאו להם, היה מאכילו ומשקו מרחיצו וסכו:
 
8 מדרש רבה בראשית פרשה צג פסקה ט
 
ולא יכול יוסף להתאפק וגו` - רבי חמא בר חנינא אמר: לא עשה יוסף כשורה; שאלו בעטו בו אחד מהם מיד היה מת.
רבי שמואל בר נחמן אמר: כהוגן וכשורה עשה; יודע היה צדקן של אחיו. אמר: ח"ו, אין אחי חשודים על שפיכות דמים:
 
9 ספר בראשית פרק מה
(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:
(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:
(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:
(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:
(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:
(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:
(יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם:
(יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:
 
10 ספר בראשית פרק מו
(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:
(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:
 
11 תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק ג
(ג) ואמר אנא הוא אל אלהיה דאבוך לא תדחל מלמיחות למצרים על עיסק שעבודא די פסקית עם אברהם ארום לעם סגי אשוינך תמן:
(ד) אנא הוא דבמימרי איחות עמך למצרים ואיחמי סיגופיהון דבנך ומימרי יעלינך תמן אוף אפיק ית בנך מתמן וברם יוסף ישוי ידיה על עינך:
 
ויאמר אני אל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה בגלל ענין השיעבוד שסיפרתי לאברהם כי לעם גדול אשימך שם
אנכי אשר בדברי ארד עמך מצרימה וארא ייסורי בניך ושכינתי תלווה אותך שם ואף אעלה את בניך משם אך יוסף ישים את ידו על עיניך
 
12 ספר בראשית פרק מו
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד:
 
13 תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק כט
(כט) וטקיס יוסף ארתיכיה וסליק לקדמות ישראל אבוי לגשן וקדם דאשתמודעיה אבוי סגד ליה ואתחייב למיהוי שנוי קטיען ותהא ואתחמי ליה ורכן על פריקת צווריה ובכא על צווריה תוב על דסגד ליה:
 
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, לפני שהכירו אביו השתחוה לו ונענש בהקטנת שנותיו וכאשר ראה אותו נפל על צוואריו ובכה על צואריו עוד על שהשתחוה לו
 
14 ספר בראשית פרק מו
(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:
 
15 תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק ל
(ל) ואמר ישראל ליוסף אין מייתנא בהדא זמנא מתנחם אנא די במיתותא דמייתין בה צדיקיא אנא מיית בתר דחמית סבר אפך ארום עד כדון אנת קיים:
ויאמר ישראל אל יוסף אם אמות הפעם, אני מתנחם כי מות צדיקים אני מת, אחרי ראותי סבר פניך, כי עד עתה אתה חי
 
16 רמב"ן על בראשית פרק מו פסוק כט
 
(כט) וירא אליו - יוסף נראה אל אביו.  ויבך על צואריו עוד - לשון הרביית בכיה, אבל יעקב לא נפל על צואר יוסף בנו ולא נשקו; ואמרו רבותינו שהיה קורא קריאת שמע - לשון רש"י.
ולא ידעתי טעם בוירא אליו, כי בידוע שנתראו כאשר נפל על צוארו ועוד, כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו, אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו, ככתוב (להלן מח יב) ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחו לאפיו, והשעה הזו ראויה יותר להשתחות לו. וכן כל עוד בכתוב תוספת על עיקר הוא, איננו כמו הרבה, לא על איש ישים עוד (איוב לד כג), שישים עליו כפי חטאיו ולא יותר:
 והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו. לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו, נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה, כשלא ראהו. ואחר כך אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך:
 
17 העמק דבר על בראשית פרק מו פסוק כט
וכך הענין שיוסף תקע עצמו לדבר החלום שעתיד השמש להשתחוות לו. והוא אביו. והרבה להשתדל על זאת עד כה ולא עלה בידו כמו שכתוב לעיל. ע"כ עלה בדעתו שיבא לקראתו בבגדי מלוכה ומכש"כ לפי מה שכתוב שפרעה שלח לו הכתר. והיה סבור יוסף שיעקב יכירנו מכל מקום וישתחוה לו מפני כבוד המלוכה. או אפי` אם לא יכיר אותו ויהי סבור שהוא פרעה וישתחוה לו. יהא בזה האופן מתקיים החלום.
אבל באמת לא הכירו יעקב מתחלה וכסבור שהוא פרעה והשתחוה לו שהרי כבר נודע לו שפרעה גזר שיבואו לשם ויהיו משועבדים אליו. ואח"כ הראה עצמו יוסף לאביו והיתה לאביו תרעומת בלבו עליו כי אע"ג שיעקב שמר דבר החלום ולא התקנא בו. מ"מ לא באופן שיוסף עצמו יהא גורם לדבר להשפיל את אביו לפניו. ע"כ מה עשה להסיח דעתו כרגע? קרא קריאת שמע בדביקות ואהבת ה` שיש בזה כח להסיח דעת מכל דברי עוה"ז...ולפי דברינו מבואר יפה שיעקב אע"ג שחשב זה להעדר הכבוד ומורא אביו ורבו. מכ"מ היה רצונו למחול מפני רוב אהבתו ליוסף. אבל באשר שאע"ג שהאב והרב יכולין למחול על כבודם מכ"מ אינם יכולים למחול על בזיונן והיה הדין נותן להראות ליוסף אות התרחקות וכאלו הוא נזוף ממנו ע"כ ביטל יעקב רצונו ורצון יוסף מפני רצון שמים ולהתגבר להעדר הכבוד ומורא אביו ורבו.
 
18 ספר הישר, פרשת וישב
ויוסף בן שמונה עשרה שנה בחור יפה עיניים וטוב רואי וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים:
בעת ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו יוצא ובא בביתו ושרת את אדוניו:
ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותראהו והנה נער יפה ויפה מראה מאד ותחמוד יופיו בלבה:
ותדבק נפשה ביוסף מאד ותסיתהו יום יום להיות אתה ותלבישהו בגדים יום יום. ותפתה זליכה את יוסף בכל דבר יום יום ולא נשא יוסף את עיניו לראות באשת אדוניו:
ותאמר אליו זליכה מה טוב מראך ותארך מאד הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה תואר כמותך. ויאמר אליה יוסף הלא אשר בראני בבטן אמי (הוא) אשר ברא את כל האדם ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים איש ואשה ויאמר אליה מה טובים בעודני חי ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם:
ותאמר אליו מה יפו ומה נעמו כל דבריך:
קח נא לך את הכנור אשר בבית ונגן בידך ונשמע את דבריך:
ויאמר אליה מה יפו מה נעמו דברַי בדברִי את שבח אלהַי ואת תהילתו:
ותאמר אליו מה יפה מאד שער ראשך הנה מסרק הזהב אשר בבית קח נא לך והסרק את שער ראשך:
ויאמר אלהי עד מתי תדברי אלי כדברים האלה עזוב לך את כל הדברים האלה מעלי וקום ועשה לך את כל דברי ביתך:
ותאמר אליו אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דברך ומאמריך:
ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה ויתן את עיניו בארץ למטה:
ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבא זליכה ותשב לפניו:
ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה ולא אבה יוסף לשמוע אליה:
ותאמר אליו אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל:
ויאמר אליה יוסף הלא האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך:
ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשה דבקה בו ותפול בחולי כבד מתאותו:
ויבואו כל נשי מצרים לבקרה ותאמרנה אליה מדוע את ככה דלה ורזה ואת לא חסרת דבר:
והלא אשת שר נכבד וגדול (מאד) בעיני המלך, את החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך:
ותען זליכה אתהן לאמר היום יוודע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו:
ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים ויעשו כן ותעש להן משתה ותאכלנה כל הנשים בבית זליכה:
ותתן בידן אתרוגים ותתן להם סכינים לקלף האתרוגים לאכלם:
ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהן ויבא יוסף לפניהן ותבטנה כל הנשים ביוסף ותראנה את יוסף ולא הסבו את עיניהן ממנו תתחתכנה לכן את ידיהן בסכינין אשר בידיהן וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן מדמם:
ולא ידעו את אשר עשו אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא הפנו ממנו את עפעפיהן:
ותרא זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן מה המעשה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ותחתכו אתם כלכם את ידיכן:
ותראנה כל הנשים את ידיהן והנה מלאות דם וירד דמן על כל בגדיהן:
ויאמרו אליה כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו ותאמר אליהן הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו ואף אנכי אשר הוא בביתי תמיד ואראה אותו יום יום (הולך) ובא בביתי ואיך לא אדל ולא אמות מזה:
ותאמרנה אליה אמת הדברים כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו והלא עבדך הוא ומשרת את ביתך ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבך ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה:
ותאמר אליהן מתחזקת אנכי בכל יום להסיתו ולא אבה אל דברי ואבטיחהו בכל טובה ולא מצאתי בו דבר על כן דלותי כאשר ראיתן אותי וזליכה חלתה מאד מתאות יוסף ויכבד עליה חוליה מאהבתו:
 
19 יוסף ואחיו, כרך 3 – תומאס מאן
והנה כך התרחשו הדברים: הם ראו את יהודה, והנה חוזר הוא עם שלושת העבדים, מתקרב, מרמז תנועת ראשו אל עבר המרחב, בלי להוציא הגה מפיו. ואז נשמעה המולה, המולה קלה עדיין ממרחק, ובהמולה ניצנוץ בזק מסנוור ופירפור גוונים המתגלגל במהירות, והנה מרכבות רתומות אל סוסים, שרתמתם מבריק בשלל-צבעים, והרצים רצים לפניהן וביניהן ומאחוריהן ובצידיהןוהללו פניהם מוסבות ומבטיהם מוכוונים אל המרכבה הראשונה, שממעל לה התרוממו מוטות המניפות. כך התקרבה והופיעה המרכבה, ולעיניהם של אלה שהיו מחוז חפצה, התפרדו הדמויות אחת אחת. ויעקב, שמביט היה ויד-הישישים שלו ממעל לעיניו, קרא אל אחד הבנים שעמד שוב לידו, כה אמר:
"יהודה!"
"הנני, אבי|", ענה הבן.
"מה הוא האיש בעל חוסן-הגוף הממוצע", שלא יעקב, "העוטה כבודו של עולם, היורד עתה ממרכבתו וממושב-הזהב שלמרכבתו, ורבידו בצווארו דומה לקשת בענן וכסותו כעצם השמיים לטוהר?"
"בנך יוסף הוא, אבי", ענה יהוד.
"אם יוסף הוא", אמר יעקב, "אקומה-נא ואלך לקראתו."
ואף-על-פי שבנימין ושאר בניו ביקשו לעכבו, בטרם סייעו בידו, עזב את כס-המסע בעמל של הדרת-כבוד, הלך לבדו, צולע על ירכו יתור מן הרגיל, כי בכוונה הטעים את כבוד צליעתו, והתקרב אל הבא, שהפריז להרחיב את צעדיו כדי לקצר את דרכו של הזקן. שפתותיו המחייכות של האיש עיצבו את דמות התיבה "אבא", וזרועותיו פרושות; אך יעקב הושיט את זרועותיו במישרים לפניו כדרך שעושה העיוור המגשש, והיה מניע ידיו כגון מתוך רמיזה של השתוקקות ושוב גם כמתגונן; כי בהיפגשם לא הניח לו ליוסף שיפול על צווארו ויכבוש את פניו בכתף אביו, אל החזיק אותו בכתפיו בריחוק, ועיניו היגיעות חקרו את פני המצרי בצער ובחיבה, וביקרו אותן במבט נוקב כשראשו מוטה לאחור; ולא הכירו. אולם עינו של האיש הלז התקשרו לאט בדמעות והתמלאו על גדותן תוך-כדי הבטה; ומשהתלחלח השחור שבהן, והנה, עיני רחל הן, שמתחת להן מחה יעקב את הדמעות בנשיקת פיו לפני ימים רבים, במרחקי חלום-החיים, ואז הכירו, הפיל את ראשו על צוואריו של המנוכר, וימרר בבכי.                              
             הם עמדו לבדם במישור, מופרשים-לעצמם, כי האחים נרתעו ונסוגו מפני פגישתם, וגם בני לווייתו של יוסף, השליש, הרכבים על המרכבות, הרצים ונושאי המניפה, וכל שאר מיני הסקרנים מאנשי העיירה הסמוכה השוטפים אחריהם, נעצרו והניחו רווח.
             "אבא, התסלח לי?" שאל הבן, ומה-רבות העלילות שנכללו בשאלה זו—: שהיה מסתולל בו, הקדיח את תבשילו; שהתנהג במשובת ילדי-שעשועים ובמזיק ללא תקנה, באימון נפשע וביוהרה עיוורת, מאה מעש כסל, שכיפר עליהם בשתיקת המתים, בעת שהיה חי מאחורי גבו של הזקן השנוא עוונו עמו. "אבא, התסלח לי?"
             יעקב הזדקף מעל כתפו, חזר והתאושש. 
             "אלהים סלח לנו", ענה ואמר. "הלא תראה, הוא השיב אותך לי. אמותה הפעם, אחר ראותי את פניך, כי עודך חי."
 
 20 קוראן, סורה 20 (יוסוף), 11 ואילך
 
אמרו [אחיו], אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף? הן רק את טובתו נבקש!
שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר.
אמר [יעקב], אם תיקחוהו איעצב אל לבי, וחושש אני פן יאכלהו הזאב בעת שתסיחו דעתכם ממנו.
אמרו, אם יאכלהו הזאב בעוד אנו הרבים והחזקים, כי אז נלך לאבדון.
כאשר הלכו עמו, וכבר נמנו וגמרו להניחו במחשכי הבור, גילינו לו לאמור, עוד תזכיר להם את המעשה הזה. אך הם דבר לא שיערו.
עם ערב באו בוכים אל אביהם ואמרו, אבינו, יצאנו לערוך מירוץ בינינו והשארנו את יוסף על כלינו, ואז אכלו הזאב, אבל אתה לא תאמין לנו, אף כי אמת בפינו.
הם הביאו את כותנתו ועליה דם כוזב. אמר, אין זאת כי לבכם השיאכם לעולל דבר-מה, ואולם עלי לעמוד בעוז רוח, ואלוהים ישעי מפני הדברים אשר תתארו. 
והנה הגיעה שיירה, והם שלחו אדם לשאוב מים. הוא שלשל את הדלי ולפתע קרא, הפלא ופלא, הנה עלם! הם הסתירו את סודו והעמידו פנים כאילו נועד להימכר, ואלוהים יודע את אשר עשו
לבסוף מכרו אותו באפס מחיר, בעבור מטבעות ספורות, כי הקלו בערכו.
האיש אשר קנהו, מבני מצרים, אמר לאשתו, שכני אותו בכבוד, ואולי יועיל לנו או ניקחהו כבן לנו. כך הושבנו את יוסף על מכונו בארץ, למען נלמדהו את פשר סיפורי (החלומות). אלוהים אדון לדברו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים.
כאשר הגיע לפרקו נתנו לו חוכמת משפט ודעת. כך נגמול למיטיבים.
האישה אשר היתה בביתה שידלה אותו בדברים, והגיפה את הדלתות, ואמרה, בוא אלי. אמר ישמרני אלוהים! הן אדוני היטיב לשכן אותי. בני העוולה לא עשו חיל.
היא חשקה בו וגם הוא היה חושק בה אלמלא ראה את מופת ריבונו. כזאת עשינו למען נטה מעליו את הרעה ואת התועבה. הוא היה בעבדינו ברי הלבב.
שניהם כאחד מיהרו אל הדלת, והיא קרעה את כותנתו מאחור, ואז מצאו השניים את בעלה אצל הדלת. אמרה, מה דינו של המבקש לעולל רעה לאשתך, אם לא מאסר או עונש כבד?
אמר, היא שידלה אותי בדברים. עד מאנשי ביתה העיד ואמר, אם כותנתו קרועה מלפנים כי אז אמת בפיה והוא במשקרים,
ואולם אם קרועה כותנתו מאחור כי אז היא המשקרת ובפיו האמת.
כאשר ראה (בעלה) כי כותנתו קרועה מאחור, אמר, זוהי תחבולתכן. אכן תחבולותיכן נפתלות הן.
אתה יוסף, הנח לכל זה, ואת, בקשי מחילה על חטאך, כי בחוטאים הנך.
אמרו נשים בעיר, אשת הגביר משדלת את עבדה ברבים. הוא הצית בה את אש האהבה, ואנו סבורות כי היא שרויה בתעייה גמורה.
כאשר שמעה את לעז דבריהן, הזמינה אותן וערכה להן מסיבה ונתנה סכין ביד כל אחת. אז אמרה, צא אליהן! בראותן אותו נפעמו מיפי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו, ישמרנו אלוהים! אין זה בשר ודם. אין זה אלא מלאך נפלא!
אמרה, הנה לפניכן זה אשר גיניתן אותי בעטיו. אכן שידלתי אותו בדברים והוא כבש את יצרו.