מאמר -

חיי מרים


מחברים: ג'ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

הצלת משה

ספר שמות פרק ב

(א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:

(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים:

(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

(ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:

(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:

(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:

(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:

(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:


תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/א

ותתצב אחותו מרחוק: א"ר יצחק, פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר - ותתצב דכתיב ויבא ה' ויתיצב וגו' (שמואל א ג) אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את (משלי ז) מרחוק דכתיב מרחוק ה' נראה לי (ירמיה לא) לדעת דכתיב כי אל דעות ה' (שמואל א ב) מה דכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י) יעשה דכתיב כי לא יעשה [ה'] אלהים דבר (עמוס ג) לו דכתי' ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו):


ספרי פרשת בהעלותך פיסקא כ

שפרה זו יוכבד פועה זו מריםשפרה שפרה ורבה. שפרה שמשפרת את הוולד. שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנא' שם ב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו.

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים - בתים אלו איני יודע מה הם שנא' (מ"א ט) מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את [שני] הבתים את בית ה' זו כהונה ואת בית המלך זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות שנא' (ד"ה א ד) וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל זו מרים שנא' (שמות טו) ותצאן כל הנשים אחריה. בן הרום זו יוכבד שנא' (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה. נשאת מרים לכלב שנא' (ד"ה א ב) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. ואלה היו בני כלב בן חור. ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה. נמצא דוד מבניה של מרים.


אוריגינס, דרשות על בראשית ושמות

דומני כי בת פרעה מסמלת את הכנסייה, אשר מקורה מן הגויים. למרות אביה הכופר והעוין,

אומר לה הנביא, שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיך וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ (תהילים מ"ה). זאת, על כן, הבת העוזבת את בית אביה ובאה אל המים להיטהר מן החטאים אשר דבקו בה בבית אביה. ומיד היא חשה רחמים עמוקים "ותחמול עליו". על כן, כנסייה זו, שמקורה מן הגויים, מוצאת את משה בסוף, עזוב על ידי עמו ומופקר, ומוסרת אותו להנקה. אמנם הוא גודל ע"י משפחתו הוא ושם הוא מבלה את ילדותו, אבל כאשר "יגדל הילד", הוא מובא אליה ונהיה לה לבן.

גריגוריוס איש ניאסה – כתבים דוגמתיים י"ט

שוב, משה הגדול, כאשר היה "טוב" ועוד ינק משדי אמו, עקב הגזרה האכזרית של פרעה קשה הלב על אודות הבנים, הובא אל היאור והושם בתיבה, כפי שנהוג שהתורה מונחת בארון.


שירת מרים

ספר שמות פרק טו

(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:


פילון, חיי משה ב', 46

על כן הילל משה, כמובן, את האל המיטיב במזמורי-תודה. הוא חילק את האומה לשתי מקהלות, אחת של גברים ואחת של נשים – הוא עצמו ניצח על הגברים שם את אחותו למנצחת על הנשים – כדי שישירו את המזמורים לכבוד האב והבורא באחדות הרמונית של שני הקולות, מתוך מיזוג הלבבות והניגון כאחד: הלבבות מזדרזים להתחלף שווה בשווה, והניגון נוצר מן ההתאמה בין הנמוך ובין הגבוה; כי קולות הגברים נמוכים וגבוהים קולות הנשים, וכשהם מתמזגים במידה נכונה עולה הניגון מלא נועם והרמוניה. והוא עוררם כי ישירו ברבבותיהם יחדיו ובלב אחד אותו המזמור על הנסים והנפלאות שתיארתי עתה. עלץ על כך לב הנביא, ובראותו כי גם האומה ששה ושמחה, לא יכול עוד אף הוא לכבוש את הנאתו ופתח בשירה; ושומעיו, המחולקים לשתי מקהלות, שרו יחד אתו את המלים שאמר.


פילון, על חיי העיון י"א

מראה זה וחוויה זו, הנעלים מכל דיבור, מחשבה וציפיה, הלהיבו גברים ונשים עד כדי כך שהם היו למקהלה אחת ושרו את מזמורי ההודיה לאל המושיע, משה הנביא פותח בשיר לגברים, ומרים הנביאה – לנשים.


פילון, על החקלאות 79

המידות הטובות המגנות על הנפשות ידידות-האל –  צבא אלהי הן, ויאה שישירו מזמור כליל יופי והולם מאין כמוהו לאל המנצח בעל תהילת הניצחון בכל פעם שתראינה את היריב המובס. שתי מקהלות, האחת ממגורי הגברים והאחת ממגורי הנשים, תעמודנה ותחלנה לשיר הרמוניה, נעימה ועונה לנעימה וקול לקול. למקהלת הגברים יהיה למנצח משה, השכל המושלם, ואילו לזו של הנשים מרים, החוש המטוהר. שהרי צודק לזמר בלא דיחוי את המזמורים והתהילות אל האלוהות הן על דרך השכל והן על דרך החושים, להכות בהרמוניה בכל אחד מהכלים - בכל השכל וגם בכל החושים – מתוך הודיה והכבוד למושיע האחד והיחיד. הגברים כולם, לא מתוך מחשבה עיוורת אלא מתוך ראייה חדה, שרים אפוא את שירת הים בניצוחו של משה; כמו כן הנשים המעולות באמת, הרשומות בקהיליית המידה הטובה, שרות הנחייתה של מרים. שתי המקהלות שרות אותו מזמור בעל פזמון חוזר מופלא מאין כמוהו, שיפה לשוב ולשיר אותו. הוא: נשירה לאדון כי גאה גאה, סוס ורוכב רמה בים.


מכילתא פרשת השירה פרשה י

ותקח מרים הנביאה. וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים? אלא שאמר לאביה, סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים - מיד (שמות ב') וילך איש מבית לוי ויקח וגו' ותהר ותלד בן וגו'. ולא יכלה עוד הצפינו נזף בה אביה ואמר לה, בתי היכן נבואתיך ועוד מחזקת בנבואתה שנא' שם ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ואין יציבה אלא נביאה שנאמר (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח ואומר (ש"א ג') ויבא ה' ויתיצב ואומר (דברים ל"א) קרא את יהושע והתיצבו וגו'. מרחוק - אין מרחוק בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמ' (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי.

לדעה - אין דעה אלא רוח הקדש שנאמר (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'.

מה יעשה לו - אין עשייה אלא רוח הקדש שנאמ' (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלהים דבר:

אחות אהרן, ולא אחות משה ומה ת"ל אחות אהרן? אלא לפי שנתן נפשו אהרן על אחותו נקראת על שמו. כי כיוצא בו (בראשית ל"ד) שמעון ולוי אחי דינה והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל אחי דינה? לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם. וכן (במדבר כ"ה) כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היא והלא ראש אומות בית אב היה שנאמר (שמות ב') ולכהן מדין שבע בנות ומה ת"ל אחותם? אלא על שנתנה נפשה על אומתה נקראת על שמה:

את התוף בידה. וכי מנין היו לה תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים ויודעים שהקדוש ב"ה עושה להם נסים וגבורות. עת שיוצאין ממצרים התקינו להם תופים ומחולות:

ותען להם מרים שירו ליי' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים שנאמר שירו ליי' וגו':


תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד/א

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב נחמן אמר רב, שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת, עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה; עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה, בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה, בתי היכן נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה - לדעת מה יהא בסוף נבואתה.


מדרש רבה שמות פרשה א פסקה יז

(יז) ויהי כי יראו המילדות וגו' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות. בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן, בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (ד"ה א ב) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. עזובה זו מרים - ולמה נקראת שמה עזובה? שהכל עזבוה. הוליד - והלא אשתו היתה? א"ר יוחנן, ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה. יריעות - שהיו פניה דומין ליריעות. ואלה בניה - אל תקרי בניה אלא "בוניה". ישר - זה כלב שיישר את עצמו. שובב - ששיבב את עצמו. וארדון -שרידה את יצרו. ותמת עזובה - מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (שם) ויקח לו כלב את אפרת - זו מרים. למה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה. מהו ויקח לו? שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה. וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות ע"ש המאורע שאירע לה הה"ד (שם ד) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה. ולמה נקרא שמו אשחור? שהשחירו פניו בתענית. אבי - שנעשה לה כאב. תקוע - שתקע לבו לאביו שבשמים. היו שתי נשים - כשתי נשים. חלאה ונערה - לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה. ולמה נקראת חלאה ונערה -שחלתה וננערה מחלייה, והחזירה הקדוש ב"ה לנערותה (שם) ותלד לו נערה - לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים את אחוזם ואת חפר (שם) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן. צרת - שנעשית צרה לחברותיה. צחר - שהיו פניה דומין לצהרים. ואתנן - שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו. ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור

ומנין שדוד בא ממרים? דכתיב (שמואל א יז) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה. וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (ד"ה א ד) וקוץ הוליד את ענוב. וקוץ זה כלב - שקצץ עצת מרגלים. הוליד את ענוב - סיגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים, שאלולי כלב לא הביאו. את הצובבה - שעשה צביונו של הקב"ה. ומשפחת אחרחל בן הרום. אחרחל - זו מרים. ולמה נקרא שמה כן? ע"ש (שמות טו) ותצאן כל הנשים אחריה וגו'.

מהו "משפחות"? זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרימם הקב"ה מלכותו כד"א (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו וגו':


פירוש הריב"א על שמות ט"ו 26

ותען להם מרים. תימא היה לו לומר "להן" שהרי הלשון מוסב על הנשים. ואמר לי הרר"א שיש במדרש שאמרו המלאכים להקב"ה רבש"ע אם הקדימונו האנשים לומר שירה תקדימונו הנשים בתימ', ותען להם מרים שירו תחלה ואח"כ נשים:


ר' מנחם עזריה מפאנו, כנפי יונה, חלק ד' סימן ל"ו

והא דכתיב ותען להם מרים, לא לנשים אמרה כך, שאם כן "להן" מבעי ליה. אלא למשה ובני ישראל ...ואפשר לפרש ותען להם למלאכים שהיו אחרי הנשים [ה]צדקניות, כדכתיב אחר נגנים (תהילים ס"ח 26). לאלה אמרה מרים, שיכוונו שירתם לעתיק בדבריאה



מרד מרים ואהרן

ספר במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה:

(ג) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

(ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:

(ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:

(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:

(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה:

(ט) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ:

(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:

(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ:

(יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:

(יג) וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:

(יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:

(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:

(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן:


ספר דברים פרק כד

(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת:

(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:


פילון, אלגוריות החוקים ב'

כן נאמר על מרים שאמרה דברי בלע על משה: ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. אכן עזת-פנים וחצופה היא התחושה, ואלהים האב דוחה אותה בפני משה, שבו נאמר שהוא בכל ביתו נאמן. היא מעזה לדבר סרה במשה ולקטרג עליו במקום שראוי היה לשבחו. כי אלהים עצמו זיווג לו את האשה הכושית. שהיא הדעת העומדת בעינה עמוקת הגוון; ושבח גדול מאד הוא לו שלקח את הכושית, את המהות הבלתי-משתנית, קלוית-האש והאצילה, כי כשם שבגלגל העין החלק הרואה הוא שחור כן מה שרואה בנפש ייקרא "כושית".


קדמוניות היהודים ב', 10

ובעוד משה נושא בלא רצון את חוסר הפעולה של הצבא [המצרי], מאחר שהאויב לא העז להתנגש בו, אירע מאורע זו. למלך הכושים היתה בת ותרביס שמה. היא ראתה את משה כשהוא מוליך את צבאו סמוך לחומה ונלחם בגבורה והשתוממה לתבונה שבטכסיסיו ושיערה, שהוא הוא שגרם למצרים את הצלחתם. לאחר שכבר התיאשו מחרותם, והביא על הכושים, שהתפארו בניצחונותיהם על אלה, את מצוקה הגדולה ביותר, ואהבה גדולה מאד אליו תקפתה. וכשגבר הרגש בלבה, שלחה את הנאמנים שבעבדיה לדבר אתו בדבר נשואים. הוא הסכים לדבר בתנאי, שתסוגר העיר. ועשו אמנה בשבועה, שישא את האשה באמת ולא יפר את החוזה לאחר כיבוש העיר. הדיבור והמעשה באו זה אחר זה ומשה הודה לאלהים, לאחר שעשה שפטים בכושים, וכרת את ברית הנשואים והוליך את המצרים חזרה לארצם.


אבות דרבי נתן פרק תשיעי

(ב) עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע ([שהוא אחד מהם]) ואלו הן: אחד על הים ואחד בתחלת המן ואחד בסוף המן ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב וא' [בעגל ואחד] במרגלים. זה של מרגלים קשה מכולם שנאמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. כיוצא בו (שם) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. והלא דברים ק"ו? ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת, בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים, המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אכ"ו שיבקש הקב"ה עלבונו.

ר"ש אומר, על מספרי לשון הרע נגעים באים עליו, שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובא עליהם את הפורענות שנאמר (שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה. [למה הקדים הכתוב מרים לאהרן? מלמד שהלכה] צפורה ושחה לה למרים, הלכה מרים ושחה לו לאהרן. עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק, בא עליהם את הפורענות שנאמר (שם) ויחר אף ה' בם וילך. מה ת"ל וילך? מלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים. אבל מרים שהיתה עוסקת בדברים (מיד) נענשה יותר.

מרים אמרה, אלי היה דבור ולא פרשתי מאצל בעלי. אהרן אמר, אלי היה דבור ולא פירשתי מאצל אשתי. ואף אבותינו הראשונים היה דבור עליהם ולא פרשו מאצל נשותיהן. אבל הוא מפני שדעתו גסה עליו פירש הוא מאצל אשתו. ולא היו דנין אותו בפניו אלא שלא בפניו. ולא היו דנין אותו בודאי אלא בספק: ספק שדעתו גסה עליו ספק שאין דעתו גסה עליו. והרי דברים ק"ו: ומה מרים שלא דברה אלא באחיה [ולא דברה אלא בהחבא] ולא דברה אלא שלא בפניו של משה נענשה, אדם הדיוט המדבר דברים בפני חבירו ומביישו עאכ"ו שיהא עונשו מרובה.

באותה שעה א"ל אהרן למשה, משה אחי כסבור אתה בעצמך שצרעת זו על מרים נתונה? אינה נתונה אלא על בשרו של אבא עמרם. אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאחד שנתן גחלת בתוך ידו - אע"פ שהופכה ממקום למקום מ"מ בשרו נכוית שנאמר אל נא תהי כמת. באותה שעה התחיל אהרן לפייס במשה. א"ל, משה אחי כלום עשינו רעה עם אחד בעולם? א"ל, לאו. ומה עם אחד בעולם לא עשינו רעה, אתה שאחינו אתה האיך נעשה רעה עמך. אבל מה אעשה שגגה היא בינותינו ברית, שבינינו לבינך (מפני שהברית כרותה לאהרן ולבניו) שנא' (עמוס א) ולא זכרו ברית אחים. באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר, איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי שנאמר (במדבר יב) אל נא רפא נא לה. באותה שעה א"ל הקב"ה למשה, אילו מלך נזף בה, אילו אביה נזף בה, כראוי היה לה שתכלם שבעת ימים. אני, שאני מלך מלכי המלכים עאכ"ו - לא דין הוא שתכלם ארבעה עשר יום? אלא למענך מחול לה שנא' (שם) ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו'.


משנה מסכת סוטה פ"א מ"ז – מ"ט

(ז) בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ...וכן לענין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים (במדבר י"ב 15)


תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא/א

וכן לענין הטובה מרים וכו': מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי. אמר אביי, אימא ולענין הטובה אינו כן. א"ל רבא, הא "וכן לענין הטובה" קתני. אלא אמר רבא, הכי קתני "וכן לענין הטובה" - דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות


אוריגינס, דרשה ו על במדבר

משה מסמל את דבר ה'. הוא נישא לנכריה. לפיכך, משה, כלומר החוק הרוחני, נשא אשה זו; ועל כן זועמת מרים, היא "בית הכנסת", והיא, יחד עם אהרון (כלומר, הצדוקים והפרושים), לועגת לו. עד היום, אם כן, לועג העם הזה, מכיוון שמשה דר איתנו, ולהם נראה מביש כי הוא אינו מלמד את "ברית המילה" ושמירת השבת והזבחים. ובמקום אלה, הוא מורה על מילת הלב, על מנוחה מחטא ועל זבחי הלל, ובאשר לקרבנות, לא של בהמות אלא של עונות.

על כן, דן אלהים בהאשמות הללו ומחייב את "לקיחת" הכושית ומתיר למשה לחיות ולנוח איתה, אבל הוא מגרש את מרים "מחוץ למחנה" ומרחיק אותה מאוהל העדות. גם אהרון מגורש איתה. אבל מרים אף מוכית צרעת.

ועתה, הבט בעם הזה וראה את זוהמת עבודתו, ואת רשעות השקפתו. אף על פי כן, אין הצרעת הזאת קיימת לעולם, אבל באחרית הימים, הם יוחזרו אל המחנה "עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע." בעת ההיא, תרד הצרעת מפני מרים, והיא תקבל את יפי האמונה ואת תפארת דעת המשיח ופניה יוחזרו לה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד


ספרי זוטא פרק יב ד"ה א. ותדבר

א. ותדבר מרים ואהרן במשה, קשה היא לשון הרע שלא נצטרעה מרים אלא על לשון הרע, שנא' ותדבר מרים ואהרן. מרים פתחה הדברים ואמרה לאהרן והוסיף אהרן על דבריה ונשאו ונתנו בדבר. ר' שמעון אומר, אף צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים ומרים אמרה לאהרן ואהרן הוסיף על דבריהם ונשאו ונתנו בדברים. ומה היו הדברים? אמרו כיון שנתמנו הזקנים הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה. וכיון שראת מרים הנרות אמרה אשרי אלו ואשרי נשותיהן. אמרה לה צפורה, אל תאמרי אשרי נשותיהן אלא אוי לנשותיהן, שמיום שדבר הקב"ה עם משה אחיך, לא נזדקק לי. מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה - על עסקי פרישתו מן האשה. אמרו, גיותן הוא משה! וכי לא דבר הקב"ה אלא עמו בלבד? כבר דבר עם נביאים הרבה ועמנו, ולא פירשנו מנשותינו כמו שפירש שנ' הרק אך במשה דבר ה'.

על אדות האשה הכושית, וכי כושית היתה, והלא מדינית היתה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היתה צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים. וכן הוא אומר, שגיון לדוד אשר שר לי"י על דברי כוש בן ימיני (שם /תהלים/ ז א). וכי כושי היה שאול והלא משבט בנימין היה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היה שאול ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר וישמע עבד מלך הכושי (ירמיה לח ז). וכי כושי היה ברוך בן נריה? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך ברוך בן נריה היה ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישראל. וכן הוא אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום י"י (עמוס ט ז). וכי כושים הם ישראל? אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות, כך היו ישראל ניכרין באהבתם מכל האומות לפני המקום.

ר' יוסי אומר, יש לך אשה שהיא נאה בילדותה וכשהיא מזקנת היא מתנוולת. ומניין אתה אומר שהיתה צפורה נאה בילדותה ונאה בזקנותה? אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח.

ר' יהודה אומר, יש לך ענייה בת ענייה שהיא נזקקת למלכות ואינה יודעת לנהוג במנהג המלכות. ומניין אתה אומר שהיתה צפורה כושית בעניות וכושית במלכות? אמ' על אודות האשה הכושית אשר לקח.

ומניין אתה אומר בשביל כך לקחה משה? ת"ל כי אשה כושית לקח:


ספרי זוטא פרק יב ד"ה ד. ויאמר

ד. ויאמר י"י פתאום אל משה, ר' אלעזר ביר' שמעון אומר, פתאום בתכוף. אין לשון פתאום אלא לשון טומאה כענין שנאמר, וכי ימות מת עליו בפתע פתאום (במדבר ו ט). מגיד שהיו מחוסרי טבילה אותה השעה כמדה שמדדו: צאו שלשתכם יוסי בן יהודה אומר, בדיבור אחד יצאו שלשתם. ר' יוסי אומר בשלשה דברות יצאו שלשתם כאחת. וכי משה היה צריך לצאת עמהם? ולמה יצא? לשם שני צדדים שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן הודחיתי מן הדבור ושלא יהו ישראל אומרין דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן הדיבר:

ספרי זוטא פרק יב ד"ה טו. ותסגר

טו. ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, כיון שהתפלל עליה משה, נפטרה מהסגר שני, שהרי נתרפאת מתוך שבוע ראשון: והעם לא נסע עד האסף מרים לפה שנא' ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד): מרים המתינה שעה אחת לידע מה יעשה באחיה. אמ' המקום יהא משה ואהרן ושכינה וארון וישראל ממתינין לה שבעת ימים עד שתטהר



מות מרים

ספר במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:


תוספתא מסכת סוטה פרק יא

(ד) ר' יוסי בר' יהודה אומר, כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים: [אלו] הן משה ואהרן ומרים. בזכותן נתנו להם שלש מתנות: באר ועמוד ענן ומן. באר בזכות מרים עמוד [ענן] בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים, בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן, בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה, בטלו שלשתן ולא חזרו שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו' והצרעה לא עברה את הירדן אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה:


משנה מסכת מועד קטן פ"ג מ"ז-ח

משנה: אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים: אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:


תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כז/ב כח/א

ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי, לא שנו אלא חיה אבל שאר נשים מניחין. רבי אלעזר אמר, אפילו שאר הנשים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם. סמוך למיתה קבורה. ואמר רבי אלעזר, אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה. ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'"? מפני שגנאי הדבר לאומרו.

אמר רבי אמי, למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת.


ילקוט שמעוני במדבר - פרק כ - המשך רמז תשסג

הבאר היה עולה בזכות מרים שנאמר ותמת שם מרים ומיד ולא היה מים לעדה, וכיון שנסתלק הבאר התחילו מתכנסין על משה ועל אהרן שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן. והיו משה ואהרן יושבין ומתאבלין על מרים, אמר להם הקב"ה בשביל שאתם אבלים ימותו בצמא. עמוד וקח מטך והשקית את העדה ואת בעירם.

דבר אחר למה נסתלק הבאר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה רבים ויגמלו אתה חסד. כך כיון שמתה מרים ומשה ואהרן עסוקין בה וישראל מבקשים מים ואין מוצאין מיד נתכנסו עליהם, כיון שראו אותם באין אמר משה לאהרן תאמר מהו כינוס זה, א"ל אהרן לא בני אברהם יצחק ויעקב הן גומלי חסדים בני גומלי חסדים, א"ל משה אי אתה יודע להפריש בין כינוס לכינוס. אין זה כינוס של תקנה אלא של קלקלה, שאלו היה כינוס של תקנה היו צריכים להיות בראשם שרי אלפים ושרי מאות וגו'. ואתה אומר לגמול חסד הן באין. מיד הטיחו דברים כנגדו שנאמר וירב העם עם משה, כיון שראה משה ואהרן פניהם זעומות, ברחו להם לאהל מועד. משל למה הדבר דומה? לגדול המדינה שנזדעזעו בני במדינה וברח לפלטין של מלך:



באר מרים

תוספתא מסכת סוטה פרק יא

(א) כל זמן שהיתה מרים קיימת, היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים [מה] אומר (במדבר כ) ותמת שם מרים וגו' ולא היה מים לעדה ...


ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כב

אמ' ר' תנחומ', אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו. מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בים בטבריא וארעת שעתא וטפת בירא דמרים ואיתסי. והיכן היא בירא שלמרים? אמ' ר' חייא בר אבא, כת' ונשקפה על פני הישימון (במדבר כא, כ), שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים שלטבריא, זה הוא בארה שלמרים. אמ' ר' יוחנן בן מריא, שערו רבנן והיא מכוונת כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא.


קוראן 19 (מרים)

27 היא <מרים> נשאה והביאה אותו <ישו> אל כל בני עמה, והם אמרו, מרים, אכן מפליא המעשה שעשית: 28 הוי אחות אהרן, הן אביך לא היה איש רשע ואמך לא היתה יצאנית.