מאמר -

מיהו אליהו?


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

ספר מלאכי פרק ג
 (כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
(כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:

בן סירא מח 
(א) כאש מתלקחת פרץ אליהו הנביא ודבריו כלפידים בוערים.
(ב) הפקיד עלימו רעב, ובקנאתו לאלוהיו המעיטם.
(ג) בדבר ה` עצר את השמים, ושלוש פעמים הוריד אש מהם.
(ד) מה גדלת אליהו במופתים, ומי ידמה לך ביקר.
(ה) ברוח ה` מת החיית, ומירכתי שאול העליתהו.
(ו) מלכים ונסיכים הורדת מכיסאם, ומשפטי ה` ידעת מסיני וחורב.
(ז) נסכת מלכים לרדות בעם, ונביאים הקימות תחתיך.
(ח) בסער עלית שמימה, וברכב אש נשאת מרום.
(ט) כעת הוכנת לעשות שפטים, ולהשיב אף ה` טרם הותכו.
(י) והשיבות שבטי בני יעקב, ולב בנים על אבותם.
(יא) אשרי כל רואיך ואשר נמו באהבתך שנתם, כי חיה נחיה כולנו.
(יב) בהילקח אליהו בסערה, צלחה רוח ה` על אלישע.
(יג) מימיו לא נשא פני מושל, ואיש לא משל ברוחו.
(יד) לבו יצוק בל ימוט, ועוד בקברו רוחו מתנבא.
(טו) בחייו נתן מופתים, ועוד במותו הפליא לעשות.  
קדמוניות המקרא מ"ח
בעת ההיא נטה פינחס למות ויאמר לו ה`: הנה עברתָ מאה ועשרים שנה אשר קבעתי לכל-אדם. ועתה קום ולך מפה ושכֹן בהר דָנַבֵּן ושב שם שנים רבות ואני אצוה את-נשרִי ויכלכלך שם ולא תרד אל בני-אדם עד אשר תגיע העת למען תנֻסה בעת ההיא ואז תסגֹר את-השמים ובפיך יפָּתֵחו. ואחרי-כן תִנָשֵא אל המקום אשר אליו נשאו אשר קדמוך ותהיה שם עד אשר אזכֹר את-העולם.

תרגום יונתן על שמות פרק ו פסוק יח
(יח) ובנוי דקהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חיוי דקהת חסידא מאה ותלתין ותלת שנין חייא עד דחמא ית פינחס הוא אליהו כהנא רבא דעתיד למשתלחא לגלותא דישראל בסוף יומיא:
 
ובני קהת – עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חיי קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים וחי עד שראה את פינחס הוא אליהו הכהן הגדול אשר עתיד להישלח אל גלות ישראל בסוף הימים.
 
תנא דבי אליהו רבה פרק יח
פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבין בבית המדרש והיו חולקים זה עם זה ואמרו, מהיכן אליהו בא? זה אומר מזרעה של רחל וזה אומר מזרעה של לאה
עד שהן חולקין זה עם זה, באתי אליהן ועמדתי לפניהן ואמרתי להן רבותי
אין אני בא אלא מזרעה של רחל
ואמרו לי תן סימן לדבריך
אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם.
ואמרו לי ולא כהן אתה ולא כך אמרת לאשה האלמנה (מ"א יז) אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה?
אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואח"כ יבא בן דוד.
 
מדרש דברים רבה (ליברמן) פרק יא פסקה ב
כדבר אפרים רתת (הושע י"ג א`), אז"ל: דבר זה לא נבא הנביא אלא על חיאל, שהיה אדם גדול ועשיר והיה אביו משבט אפרים. וכשראה מעשה אחאב אשר הסיתה אותו איזבל בת אתבעל אשתו, אז כפר בהקב"ה ובתורת משה ובנה ומסר עצמו לע"ז, שעשתה איזבל בראש הר הכרמל, כדי להכעיס לאליהו, שהיה מתפלל לפני השם בהר הכרמל. וכשבא אליהו לפני אחאב לבחון נביאי הבעל וכהני הבמות, ונביאי הבעל יודעים שלא היה יכולת הבעל להוציא אש מאליו, מה עשה חיאל?   עמד נגד נביאי הבעל ואמר להם, `התחזקו ועמדו נגד אליהו ואני אעשה להם דבר כמות שהבעל שולח לכם אש.` מה עשה? לקח שני אבנים בידו ונעורת פשתן ונכנס במעי הבעל - מפני שהיה חלול - והכיש באבנים זה לזה כדי להדליק הנעורת. מיד הרגיש אליהו ברוח הקדש ואמר לפניו, `רבש"ע, בקשה גדולה בקשתי ממך ועשית, שהשבת רוחו של בן הצרפית. ועכשיו אני מבקש ממך שגאית אותו רשע במעי הבעל.` מיד צוה הקב"ה לנחש ונשכו בעקבו ומת. וזש"ה: אם יחבאו בראש הר הכרמל (עמוס ט` 3) וכו`:
 
מדרש במדבר רבה פרשה יב פסקה יא
מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל 4). 
מי עלה שמים? זה אליהו דכתיב ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב ב). 
וירדרד אותו אל תירא (מלכים ב א). 
מי אסף רוח בחפניוחי ה` אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו`
                                                      (מלכים א יז).
מי צרר מים  בשמלה? ויקח אליהו את אדרתו וגו` (מלכים ב ב).
מי הקים כל אפסי ארץ? ויאמר אליהו ראי חי בנך (מלכים א יז).
 
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה/א
ותניא רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה` והארץ נתן לבני אדם.  
ולא ירדה שכינה למטה - והכתיב וירד ה` על הר סיני? למעלה מעשרה טפחים.
והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים? למעלה מעשרה טפחים.
ולא עלו משה ואליהו למרום - והכתיב ומשה עלה אל האלהים? למטה מעשרה.
והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים? למטה מעשרה.
 
 
 
תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב/א – ב  - תרגום עברי
אמר [אלכסנדרוס מוקדון] להם [לחכמי הנגב]  אני רוצה ללכת לאפריקה.
אמרו  לו, אינך יכול ללכת לשם, כי מפסיקים הרי חושך. 
אמר להם, שלא אלך אי-אפשר; אינני שואל אתכם אלא מה אעשה?
אמרו לו, קח חמורים לובים שהולכים בחושך והבא חבלים וקשור אותם בקצה הזה, ובחזרתך החזק בהם ותבא למקומך.
עשה כך והלך והגיע לעיר שכולה נשים.  ביקש לנהל מלחמה נגדן.
אמרו לו, אם תהרוג אותנו, יאמרו, הרג נשים; ואם נהרוג אותך, יאמרו זהו מלך שהרגו אותו נשים.
אמר להן, תנו לי לחם. הביאו לו לחם של זהב על שולחן של זהב.
אמר להן, איך אפשר לאכול לחם של זהב?
אמרו לו, שמא לחם בקשת? אין לחם במדינתך, שקמת ובאת לכאן?
כאשר יצא, בא וכתב על שער העיר: אני אלכסנדר מוקדון היה שוטה עד שבאתי לעיר הנשים של    אפריקה, ומנשים למדתי עצה. 
כאשר קם והלך, ישב ליד מעיין אחת ואכל לחם והיו בידיו דגים מלוחים. כאשר שטפו אותם,         התחילו להדיף ריח [של דגים חיים]. אמר, מסתבר כי מעיין זו באה מגן עדן.
 
זהר חדש מדרש רות מאמר ויען ה` את איוב מן הסערה
והא כתיב, ויעל אליהו בסערה השמים. רבי נחמיה ורבי יהודה אמרי, כשהעלה הקב"ה אליהו לרקיע, עמד מלאך המות כנגדו. אמר ליה הקב"ה, ע"מ כך בראתי שמים, שיעלה אליהו לשם. אמר ליה מלאך המות, רבש"ע, עכשיו יהיה פתחון פה לבריות. אמר ליה הקב"ה, אין זה כשאר בריות, ויכול הוא להעביר אותך מן העולם, ואינך יודע כחו. אמר ליה, רבש"ע, תן לי רשות, וארד אליו. אמר ליה רד, מיד ירד. כיון שראה אותו אליהו, הכריחו תחת רגליו, וביקש להעבירו מן העולם, ולא נתן לו הקב"ה רשות. מיד כפף אותו תחתיו, ועלה לשמים. דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים.
 
רד"ק על מלכים ב פרק ב
 
(1) בסערה - בקמץ חטף הסמ"ך אמר בסער` ולא אמר כן למט` אלא רכב אש וסוסי אש רוח סער` הי` עמהם כמו שאמר ויעל אליהו בסערה אלא הנרא` לאלישע אמר רכב אש וסוסי אש אבל הרוח אינ` נראית ורוח הסער` העלתה אותו מן הארץ אל האויר כמו שמעלה הדברים הקלים כן העלת` אותו ברצון האל על גלגל האש ושם נשרפו בגדיו זולתי האדרת וכלה בשרו ועצמו והרוח שבה אל האלהים אשר נתנ` ומה שנרא` רכב אש וסוסי אש לאלישע להודיע בו כי בהעלותו עלה מישראל רכבו ופרשיו כמו שאמר אלישע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ודעת המונינו גם חכמינו כי הכניסו האל בגן עדן עם גופו כמו שהי` אדם הראשון קודם שחטא וכן הכניס חנוך שם, ובדרש כי עשרה הם שנכנסו חיים לגן עדן:
(11) ויעל אליהו בסערה - כמו שפירשנו ופירוש השמים לענין הגוף האוירי כמו אשר תעוף בשמים ולענין הרוח השמים העליונים עם המלאכים שיכנו להם השמים כמו הללו את ה` מן השמים ואליהו נעשה רוחני והגוף כלה באש העליוני ושב כל יסוד אל יסודו
 
מתי י"ז
9 וּבְרִדְתָּם מִן־הָהָר צִוָּה עֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לֹא תַגִּידוּ לְאִישׁ אֶת־דְּבַר הַמַּרְאֶה עַד אִם־קָם בֶּן־הָאָדָם מֵעִם הַמֵּתִים׃ 10 וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו לֵאמֹר מַה־זֶּה אֹמְרִים הַסּוֹפְרִים אֵלִיָּהוּ בּוֹא יָבוֹא בָּרִאשׁוֹנָה׃ 11 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָכֵן אֵלִיָּהוּ יָבֹא (בָרִאשׁוֹנָה) וְהֵשִׁיב אֶת־הַכֹּל׃ 12 אֲבָל אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֵלִיָּהוּ כְּבָר בָּא וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיַּעֲשׂוֹּ־בוֹ כִּרְצוֹנָם וְכֵן גַּם־בֶּן־הָאָדָם יְעֻנֶּה עַל־יָדָם׃ 13 אָז הֵבִינוּ הַתַּלְמִידִים כִּי עַל־יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל דִּבֶּר אֲלֵיהֶם׃
 
יוחנן א`
19 וְזֹאת עֵדוּת יוֹחָנָן בִּשְׁלֹחַ הַיְּהוּדִים כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מִירוּשָׁלָיִם לִשְׁאֹל אֹתוֹ מִי אָתָּה׃ 20 וְהוּא הוֹדָה וְלֹא כִחֵשׁ וַיּוֹדֶה לֵאמֹר לֹא הַמָּשִׁיחַ אָנִי׃ 21 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וּמִי אָתָּה הַאֵלִיָּהוּ אָתָּה וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי הַאַתָּה הַנָּבִיא וַיַּעַן לֹא׃ 22 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מִי־זֶה אָתָּה לְמַעַן נָשִׁיב אֶת־שֹׁלְחֵינוּ דָּבָר מַה־תּאֹמַר לְנַפְשֶׁךָ׃ 23 וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא׃ 24 וְהַשְּׁלוּחִים בָּאוּ מִן־הַפְּרוּשִׁים׃ 25 וַיִּשְׁאָלֻהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ אֵפוֹא מַטְבִּיל אָתָּה אִם־אֵינְךָ הַמָּשִׁיחַ וְלֹא אֵלִיָּהוּ וְלֹא הַנָּבִיא׃ 26 וַיַּעַן אֹתָם יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם וּבְתוֹכֲכֶם עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ׃ 27 הוּא הַבָּא אַחֲרַי אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו׃ 28 וְזֹאת הָיְתָה בְּבֵית אֳנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר יוֹחָנָן מַטְבִּיל שָׁם׃

יוחנן י"א
41 וישאו את-האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את-עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני: 42 ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני: 43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא: 44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:

 אגוסטינוס, נגד פאוסטוס, ספר י"ב, 34
בעת הרעב, כלכלו עורבים את אליהו בלחם בבוקר ובבשר בערב; אך המניכאים אינם מבחינים בכך את המשיח, אשר כאילו רעב לישועתנו, ואשר אליו באים חוטאים בוידוי, שכעת ניזונים מפירות הרוח אך באחרית הימים (כלומר בערוב היום) יזכו גם לתחיית הגוף. אליהו נשלח להיות ניזון ע"י אשה מעם אחר, אשר בקשה לקושש שני עצים לפני מותה, אשר רומזים לשתי קורות עץ הצלב.
קוראן י"ח 60 - 70
משה אמר לנערו, לא אשקוט עד אם אגיע אל מפגש שני הימים, אפילו אלך עידן ועידנים. כאשר הגיעו אל המפגש, שכחו את הדג [המלוח] אשר נשאו עמם (כצידה לדרך), והוא עשה את דרכו אל הים וחמק מבעד למחילה. כאשר עברו שניהם מן המקום ההוא והלאה, אמר לנערו, התקן לנו ארוחה, כי הוגיענו המסע. אמר (הנער), הראית? בעת שנחנו ליד הסלע, שכחתי את הדג. אין זאת כי השטן הוא שהכיח את זכרו ממני. הוא עשה דרכו אל הים באורח פלא. אמר (משה), זה הדבר אשר נחפש! אז פנו לאחור ושבו על עקביהם.השניים מצאו את אחד מעבדינו אשר פרשנו עליו רחמים מאתנו ולימדנוהו דעת מפלנינו. אמר לו משה, האוכל לבוא בעקבותיך למען תורני בינה מאשר לימודך? אמר, לא תוכל להאריך רוחך עמי, כי כיצד תאריך רוחך עם דבר אשר לא תדענו לפרטיו? אמר (משה), אם ירצה אלוהים, תמצא כי מיטיב אני להאריך רוחי, ולא אמרֶה את פיך. אמר, אם תבוא בעקבותי, אל תשאלני דבר, עד אם אזכירנו לך בעצמי.
 
קוראן ל"ז 123 - 132
אליהו היה בשליחים. הוא אמר לבני עמו, מדוע אינכם יראים? כלום תפנו בתפילה אל הבעל ותעזבו את הטוב שבבוראים, את אלוהים ריבונכם וריבון אבותיכם הקדמונים? הם הכחישו את אזהרותיו, על כן היו במובאים (אל הדין), אבל לא כן עבדי אלוהים ברי הלבב, והותרנו לו זכר בדורות הבאים: ברכת שלום על אליהו, כך נגמול למיטיבים. הוא היה בעבדינו המאמינים.