מדרש רבה בראשית פרשה כב פסקה ו
(ו) ויאמר ה` לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת - ברכה כד"א (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
ואם לא תטיב - שאת, קללה דכתיב (שם כב) והשיאו אותם עון אשמה
ד"א אם תטיב - אני מוחל לך על עונותיך, ואם לאו - חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש.
רש"י על בראשית פרק ד פסוק ז
(ז) לפתח חטאת רובץ - לפתח קברך חטאתך שמור:
ואליך תשוקתו - של חטאת הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:
ואתה תמשל בו - אם תרצה תתגבר עליו:
אבן עזרא על בראשית פרק ד פסוק ז
(ז) הלוא - ופי` שאת - על דעת מפרשים רבים "שאת עונך." והנכון בעיני "שאת פנים" כי כתוב בתחל` ויפלו פניו וזה דרך בושה, כטעם ואיך אשא פני (שמ"ב ב` 22). וטעמו - אם עשית טוב תשא פניך, וכן כי אז תשא פניך ממום (איוב יא 15):
חטאת רובץ - יש אומר שחטא תחת עון; גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל. וטעם למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר ואיננו כתוב. ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאתך רובצת והיא הולכת עמך. ויש אומר לפתח הפה כטעם שמור פתחי פיך (מיכה ז` 5). והנכון בעיני שחטאת סמוך ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:
ואליך תשוקתו - כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך. גם יש בך כח למשול בו:
רמב"ן על בראשית פרק ד פסוק ז
(ז) הלא אם תיטיב שאת על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך. ועל דעת רבי אברהם שאת פניך כנגד למה נפלו פניך, כי המתבייש כובש פנים למטה וכן ואור פני לא יפילון (איוב כט כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם אולי ישא פני (להלן לב כא), לא תשא פני דל (ויקרא יט טו):
ועל דעתי, אם תיטיב -יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור - וזה טעם למה חרה לך, כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו. והנה אמר לו למה חרה לך - על אחיך ולמה נפלו פניך - ממנו, הלא אם תיטיב - יהיה לך יתר שאת על אחיך, ואם לא תיטיב - לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ - להכשילך בכל דרכיך:
ואליך תשוקתו - שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו - אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו:
תרגום יונתן על בראשית פרק ד פסוק ח
(ח) ואמר קין לות הבל אחוהי איתא ונפוק תרוינן לברא. והוה כד נפקו תרויהון לברא, עני קין ואמר להבל: מסתכל אנא דברחמין אתברי עלמא, אבל לא בפירי עובדין טבין הוא מדבר ומתוב אפין אית בדינא. מן בגלל מה אתקבל קרבנך וקרבני מני לא אתקבל ברעוא? עני הבל ואמר לקין: ברחמין איתברי עלמא ובפירי עובדין טבין הוא מדבר ומיסב אפין לית בדינא ועל דהוו פיריה עובדיי טבין מדידך וקדמין לדידך אתקבל ברעוא קרבני. עני קין ואמר להבל: לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרעא מן רשיעיא. עני הבל ואמר לקין: אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למתן אגר טב לצדיקיא ואית למתפרע מן רשיעיא ועל עיסק פתגמיא האלין הוו מתנציין על אנפי ברא. וקם קין על הבל אחוהי וטבע אבנא במצחיה וקטליה:
ויאמר קין אל הבל אחיו בוא ונצא שנינו אל השדה, וכאשר יצאו שניהם אל השדה, פתח קין ואמר להבל אני רואה שברחמים נברא העולם, אבל לא בהתאם לטיב מעשים טובים הוא מתנהל ומשוא פנים יש במשפט - מדוע התקבל קרבנך וקרבני לא התקבל לרצון. ענה הבל ואמר לקין: ברחמים נברא העולם ובהתאם לטיב מעשים טובים הוא מתנהל ואין משוא פנים במשפט - כי בגלל טיב מעשי הטובים ממעשיך התקבל קרבני לרצון. ענה קין ואמר להבל: אין דין ואין דיין ואין עולם הבא ואין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים. ענה הבל ואמר לקין: יש דין ויש דיין, ויש עולם הבא ויש מתן שכר טוב לצדיקים ויש עונש לרשעים. ועל הדברים הללו היו מתקוטטים על פני השדה. וקם קין על הבל אחיו והטביע אבן במצחו והרגו.
מדרש רבה בראשית פרשה כב פסקה ז
(ז) ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו`. על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי. דין אמר: חלוץ, ודין אמר: פרח. מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה, וזה אומר: בתחומי בהמ"ק נבנה, שנא` ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בהמ"ק, היך מה דאת אמר (מיכה ג) ציון שדה תחרש. ומתוך כך (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו`.
יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה. ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר: אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין:
מדרש רבה בראשית פרשה כב פסקה ח
ח) אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו שנינו בעולם, מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. ויהרגהו - במה הרגו? רשב"ג אמר בקנה הרגו שנאמר וילד לחבורתי - דבר שעושה חבורה.
ורבנן אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי - דבר שהוא עושה פצעים.
רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי בשם רבי יצחק אמר - נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר בו (תהלים סט) ותיטב לה` משור פר. ומשם הרגו, ממקום הצואר, מקום הסימנין.
ומי קברו? א"ר אלעזר בן פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו ונתן להן הקב"ה שכרן ב` ברכות שמברכים עליהן א` לשחיטה וא` לכיסוי הדם:
רש"י על בראשית פרק ד פסוק ח
(ח) ויאמר קין - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו. ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא:
אבן עזרא על בראשית פרק ד פסוק ח
(ח) ויאמר קין - הקרוב אלי שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר, ישאלו איך הכהו ואין חרב? וזאת שאלת תהו, כי יהרגנו בידו בחנק ואלף עץ ואבן נמצאים:
רמב"ן על בראשית פרק ד פסוק ח
(ח) וטעם ויאמר קין אל הבל אחיו שנכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהרגו, לשון רש"י ורבי אברהם אמר כי הקרוב אליו, שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם:
ועל דעתי, שהוא דבק עם ויהי בהיותם בשדה, כי אמר לו נצא השדה והרג אותו שם בסתר - ויתכן שנתכוון בהריגהו שיבנה העולם ממנו, כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר עוד, גם פחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו:
ספורנו עה"ת ספר בראשית פרק ד פסוק ח
ויקם קין. בלי מריבה קודמת אז כמו וארב לו וקם עליו (דברים יט 11):
אמר רבי יצחק, תא חזי בשעתא דקטיל קין להבל, לא הוה ידע היך (נפיק) (ד"א יפיק) נשמתיה מניה, והוה נשיך ליה בשיניה כחויא,
תרגום יונתן על בראשית פרק ד פסוק יג
(יג) ואמר קין קדם יי סגי תקיף מרודי מלסובלא ברם יוכלא קומך למסבליה יתיה:
ויאמר קין אל ה`, האם עוני גדול מנשוא, אבל כח גדלך ישא אותו.
מדרש רבה בראשית פרשה כב פסקה יא
(יא) ויאמר קין אל ה` גדול עוני מנשוא - לעליונים והתחתונים אתה סובל, ולפשעי אין אתה סובל?
רש"י על בראשית פרק ד פסוק יג
(יג) גדול עוני מנשוא - בתמיה אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון:
אבן עזרא על בראשית פרק ד פסוק יג
(יג) גדול עוני מנשוא - ופירוש על דעת כל המפרשים שהוד` חטאו. ופי` נשוא כטעם סלוח כמו נושא עון. ולפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר. והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן כי לא שלם עון האמורי. אם יקרך עון - ויגדל עון בת עמי. והטעם כי זה העונש גדול, לא אוכל לסבלו ויורה על אמתת זה הפי` הפסוק הבא אחריו:
רמב"ן על בראשית פרק ד פסוק יג
(יג) גדול עוני מנשוא בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון, לשון רש"י מבראשית רבה (כב יא):
והנכון בפשט שהוא וידוי - אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה` וישר משפטיך, אף על פי שענשת אותי הרבה מאד והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר, כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה:
והענין, שאמר לפניו הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש, אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי, כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום, יהרגוני החיות, כי סר צלך מעלי. הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכחו, רק בשמירת עליון עליו:
מדרש תנחומא בראשית פרק ט
(ט) ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו` יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה. אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל.
ויבא קין מפרי האדמה - מהו? מן מותר מאכלו. ורבנן אמרו זרע פשתן היה.
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן - לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא` (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו`. ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי. לפיכך נאסר.
ויאמר קין אל הבל אחיו - מה א"ל? נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים. א"ל הבל איפשר. א"ל קין א"כ אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך. א"ל הבל לא תטול. ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם, שנאמר ויהי בהיותם בשדה. ולהלן כתיב (ירמיה כו) ציון שדה תחרש. ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם. א"ל הן. נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום. כשנטל הבל את צאנו, התחיל לרעות את הצאן, וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין, ונפל תחתיו. וכשראה קין כך התחיל צווח, הבל אחי אל תעשה בי רעה. ורחם עליו והניחו ועמד והרגו שנאמר ויקם קין, מכלל שנפל.
כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני שאין אחד בעולם אלא אני והוא. מיד נגלה עליו הקב"ה א"ל מפני אבותיך אתה יכול לברוח מפני, אין אתה יכול לברוח שנאמר (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו.
א"ל אי הבל אחיך? א"ל ווי לו, שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו. והאיך הרגו? עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן - בידו וברגליו, שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו.
כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי - אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי? משל למה"ד - לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש לבקר תפשו השוער. א"ל למה גנבת את הכלים? א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי; אבל אתה אמונתך בשער לשמור -למה הנחת אומנתך? ועכשיו אתה אומר לי כך. ואף קין כך אמר: אני הרגתי אותו? בראת בי יצה"ר. אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו. אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו, לא הייתי מתקנא בו.
מיד השיבו מה עשית קול דמי אחיך צועקים - מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות.
צועקים אלי, צועקים עלי - משל לשנים שעשו מריבה. הרג אחד מהן את חבירו היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם. על מי הכל משיחין, לא על השליש? לכך כתיב צועקים עלי צועקים אלי.
א"ל קין רבש"ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי, וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת? והשיבו מיד ארור אתה מן האדמה וגו` כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך.
אמר לפניו רבש"ע יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך. אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע? א"ל שוטה! כל העולם כולו אני סובל שנאמר (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול? גדול עוני מנשוא?
א"ל הואיל ועשית תשובה, צא וגלה מן המקום הזה שנאמר ויצא קין מלפני ה` וישב בארץ נוד. כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעת מתחתיו, והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה? אומרות זו לזו: קין הרג את הבל אחיו, גזר הקב"ה עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו. באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר (תהלים קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:
(י) הן גרשת אותי וגו` ויאמר לו ה` לכן כל הורג קין וגו` - יש אומרים שבת נעל בפניו כמ"ש (שמות לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם. כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו: בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות. זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו, וחפר בידו וקברו. וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל. לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:
קוראן בשורת השלחן, 27 - 32
שנן לשומעיך את האמת על שני בניו של אדם הראשון, שהקריבו קרבנות. לאחר שהתקבל קרבנו של אחד מהם ולא נתקבל מן השני, איים: "אני אהרוג אותך", ונענה על ידי אחיו: "אללה מקבל קרבנות רק מן היראים בלבד. גם אם תשלח יד להורגני, לא אשכים אני להורגך, כי ירא אני מפני ריבון העולמים, ומוטב שתישא באשמה להריגתי יחד עם שאר חטאיך ותהיה משוכני גיהינום, בו נענשים החוטאים". אך יצרו של קין גבר עליו ויקם על הבל אחיו ויהרגהו, ויהי מן האבודים.
אז שלח אללה עורב שבחש בקרקע להראות לרוצח כיצד יטמין את גופת אחיו, והתחיל להתחרט על מעשהו. לכן ציווינו לבני ישראל שכל המאבד נפש אחת, לא כתגמול בעד נפש אחרת או למניעת שחיתות בארץ, כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא.