מאמר -

מגילת רות


מחברים: אילה פז, יהודית זמיר, ירדנה לובוצקי







מערכת יחסים ייחודית של אהבה ונתינה

מגילת רות מציגה מערכת יחסים ייחודית של אהבה ונתינה בין נשים, שאין כדוגמתם במקרא.הקשר שנרקם בין הנשים מפעים במיוחד על רקע השבר שאירע במשפחתן והיחסים ביניהן בתחילת דרכן המשותפת בבית לחם.ממעמקי הכאב והדיכאון עולה ופורחת התקווה, הבחירה בחיים, העשייה, והצמיחה.

אנו רואים ברות את הגיבורה הראשית בסיפור; אישה חזקה ונבונה, רגישה ועמוקה הפועלת ופורצת דרכים על מנת לשקם את הריסות חייה. כוחות נפשה, אמונתה ונחישותה, גורמים לשינוי יחסם של נעמי ובועז כלפיה. בכוח אהבתה, רות מאפשרת לנעמי ולבועז ליצור ולבחור.

את שמה של רות מקובל לדרוש כנגזר מהמיל "רעות", היות ומקובל להתייחס למגילה כאל מגילת החסד. פירוש אחר לשמה הוא מלשון רוויה, "למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות" (בבא בתרא יד:).

אנו מבקשים להציג מדרש שם נוסף  ולקרוא את המגילה כמגילת החירות, חירותם של אנשים לבחור וליצור, לבנות ולהיבנות. בהתאם לתפיסתנו, את שמה של רות אנו דורשים, במדרש יוצר,כנגזר גם מהמילה "חירות"! תכונותיה של רות : עצמאות, ביטחון, מנהיגות, חסד ותבונה, הן תכונות המתאימות לאם השושלת המלכותית. חירות זו צומחת דווקא "בימי שפוט השופטים", תקופת הפקר לפי ההערכה המקראית: בימים ההם אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה.

ההאמנות שנביא בהמשך, לפי סדר העלילה, מכילה ציורים רבים למדי של אמנים יהודיים& מודרניים, עדות למשיכה המיוחדת לספר רומנטי וארץ ישראלי זה. נעיין גם בציורים מאת אמנים נוצריים, מימי הביניים ומן העת החדשה, ונחפש את הפרשנויות שלהם למתרחש ולדמויות שבמגילה זו.

הספר פותח בעקירה ומוות. תוך שלושה פסוקים הראשונים של הספר, משפחת אלימלך (נעמי, מחלון וכליון) עוזבת את בית לחם מוכת הרעב, אך במואב גורל מר לוכד אותם, ונשארת רק נעמי וכלותיה המואביות.









היציאה מבית לחם

בחזית תמונה מתוך איוריו של זאב רבן למגילת רות (1930), נראה הזוג, נעמי ואלימלך. פריטי הלבוש, הצבעים והמטען על החמור מעידים על כך שאינם מדלת העם. גופם כפוף והבעת פניהם עצובה ומהורהרת. שני הילדים שברקע נמצאים בתנועה ובקשר של מבט ומגע. ניתן לראות הנגדה בהלך הרוח בין ההורים המתנהלים בכבדות, בהרהור ובלא שיח, לבין הילדים הנעים בקלילות ומשוחחים זה עם זה.

הטבע ברקע מכיל אלמנטים המסמלים מוות: העץ הקמל, פגר של גמל וציפורי טרף החגות מעל .

שביל המחלק את התמונה לשנים נשבר בצומת ומדגיש את שינוי כיוון המשפחה.   הם מנסים לברוח מן המוות, ולמרות שהמוות ישיג אותם, יהיה גם שינוי לטובה, בסופו של דבר.

במסגרת נראים ציפורי טרף, נחשים, בעלי-חיים שיש בהם משהו דמוני וזנבם בין רגליהם. במרכז למטה דמות של שלד. יתכן שפרטים אלו מדגישים את המוות ממנו ואליו הם הולכים. ניתן לפרש את קורי העכביש הממלאים את המסגרת כמרמזים על המלכוד שבהליכה והמורכבות שטרם נחשפה.

לפי הכתוב המקראי הלקוני, לאחר פטירת אלימלך, הלכו בניו ונישאו לנשים מואביות: רות וערפה.


אמן לא ידוע
ביבליית נאפולי המאוייר (Ms. 1191, f. 97v): חתונת מחלון וכליון

בחלק העליון, נעמי ואלימלך עומדים בשער בית לחם בזמן שבניהם מחלון וכליון עוזבים. בחלק התחתון, מחלון וכליון נשאים לרות וערפה...







נישואי מחלון וכליון

אך בציור זה מתוך תנ"ך מאוייר איטלקי מן המאה ה14 נראים תוספת ושינוי לתיאור המקראי בהתאם לפרשנות הנוצרית למגילת רות. התמונה מחולקת לשתי סצינות. בעליונה הבנים נפרדים מהוריהם, למרות שלפי הכתוב המקראי, הדבר אירע לאחר מות אלימלך בן אחד נראה כשפניו פונות קדימה. יתכן בשל להיטותו לעזוב או כהסתכלותו אל העתיד. הבן השני מביט לאחור על הוריו, על אחיו, או אל עברו. האשה בתמונה נעמי, מניחה ידה על ליבה. יתכן כביטוי לחשש ולחרדה שבליבה או כביטוי לקושי שבפרידה. בחלק התחתון, החתונה הכפולה רבת הרושם של מחלון וכיליון לרות ולערפה מנוהלת ע"י שני כמרים בלבוש חתונה זו כלל אינה מוזכרת במקרא. בין שני חלקי התמונה מפריד צוק, המבשר את הגורל המר הצפוי לעתיד, בניגוד לחגיגות ההווה. נראה כי הדריכה האמן פרשנות שראתה בדמויות סמלים לעם ישראל בגולה (הבנים) ולעמים שהצטרפו לכנסייה הנוצרית (נשותיהם).

לאחר מות שני בניה, נעמי מתכוננת לחזור אל מולדתה, בית לחם, כיוון ששמעה כי הרעב הסתיים. כלותיה רוצות לחזור איתה, אך נעמי אומרת להן במרירות כי אין להן מה לצפות מהצטרפות זו. הפרידה הנרגשת זכתה לטיפולים אמנותיים רבים. בדרך כלל, נחשבת סצנה זו לביטוי מובהק של אהבה, חסד ומסירות; אך נראה כי יש גם אלמנטים של אירוניה עוקצנית ומרירות:).

וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים:

שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים:
הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי
כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד ה`:
רות א` 11 – 13 נראה כי אמנים תיאורו את היחסים בין שלוש הנשים בצורות שונות למדי, בהתאם לקריאתם את התיאור המקראי.

 








נעמי וכלותיה

שלוש הדמויות בתמונה של מארק שאגאל  נדמות כדבוקות זו לזו. אך, בראייה מדוקדקת יותר נבחין כי שתי הדמויות החיצוניות מחבקות את הדמות בתווך, ואילו היא משלבת את ידיה ואינה מחזירה חיבוק. ידיה משולבות כאילו היא שומרת על בדידותה. רגלה שלוחה קדימה, כאילו היא רוצה להמשיך בדרכה, לצאת ממקום זה, מהסיטואציה הזו, מחיבוק זה.

הדמות שלימינה, מניחה את ידה ברוך על חזהה של נעמי; היא לבושה בכתונת פסים, המזהה אותה כנראה כרות.

nbsp;בעיון מדוקדק של הרקע לתמונה נבחין כי מצד ימין של הצופה, מאחורי דמותה של רות יש שני שיחים, ולשמש האדומה שמעליהם יש שני חצאי עיגול בלבד. מאחורי ערפה, משמאל, מצויר ריבוי ענפים, אחד מהם שחור בדומה לשערה של ערפה. אם כן, שאגאל רומז גם בעיצוב הרקע לפירוד הממשמש ובא.


קלדרון פיליפ הרמוגנס
רות ונעמי

רות, לבושה בשמלה לבנה וחגורה אדומה, מחבקת את נעמי בלהט ונשבעת להישאר איתה, כאשר ערפה עומדת במרחק מהן, מחזיקה חבילה ומביטה בהן כאילו ממתינה לרות להצטרף אליה.







בועז משמח את רות

בציור של יאן ויקטורס ההולנדי, בועז, בתפקיד המארח, מבקש להקל על מבוכתה של רות כזרה. רות עדיין אינה יוצרת איתו קשר עין, אלא משפילה את ראשה ושמה את ידה על חזהה בצניעות ותודה.  נראה כי כל הדמויות בתמונה קשובות בדרך זו או אחרת לזוג, מי במישרין ומי בהסתר.
על השולחן, בצומת של כמה משולשים בתמונה, מונחת כיכר לחם. נזכור כי רות באה לבית לחם, והזדקקותה ללחם מביאה לפגישתה עם בועז.

עד כה, תמונותינו היו עדינות, מלאות חן ובעלות גווני אדמה, כמשקפות את התפיסה הרווחת של מגילת רות כרומנסה כפרית. אך בחיתוך העץ למטה, מאייר בלתי ידוע מן המאה ה16 מראה את הצד הקוצני של חיי השדה. לאחר הארוחה, בועז מעביר פקודות אל אנשיו לגבי רות:


אמן לא ידוע
הביבליה הקדושה בליטינית, לז`אן בנואה: רות ובועז

משמאל, בועז, לבוש מעיל ארוך, מצווה על פועליו, הקוצרים במגלים, להטיב עם רות, הלוקטת מימין.







גאולה

בציור שלישי זה של יאן ויקטורס, מופיעות עשר דמויות, בהן שתי נשים וילד (מניין שוויוני במרכז התמונה יושב הגואל הסרבן ומחזיק את נעלו כאשר רגליו הלבנות מוארות להדגיש את הטכס. בועז יושב מולו ומחווה בידיו, לציין את ניהולו המוצלח של המהלך. רות עומדת מן הצד, יחפה וכלב מרחרח לידה שני הפרטים האלה הם מוסכמות אמנותיות לחתונה המתקרבת.
הקטע האחרון במגילת רות הוא לידתו של עובד, סבו של המלך דוד.

רוק תומס מת`יוס
סיפורה של רות

שלוש תמונות מסיפור רות. בפאנל הימני, רות אוחזת בזרועה של נעמי ונשבעת אמונים אליה. בפאנל האמצעי, רות כורעת במהלך ליקוטה לרגלי בועז ומודה לו על חסדו כלפיה. ברקע נראים הקוצרים בשדה. בפאנל השמאלי, נעמי מחזיקה את בנה התינוק של רות, עובד, ורות צופה בהם ברגש.

מקורות למאמר:

מדרש רבה רות פרשה ב פסקה ט
(ט) ד וישאו להם נשים מואביות - תני בשם ר` מאיר, לא גיירום ולא הטבילו אותם ולא היתה הלכה להתחדש ולא היו נענשין עליהם עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
שם האחת ערפה - שהפכה עורף לחמותה.
ושם השנית רות - שראתה בדברי חמותה.
ר` ביבי בשם ר` ראובן אמר, רות וערפה בנותיו של עגלון היו שנאמר (שופטים ג`) דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס וגו` וכתיב (שם) ואהוד בא אליו וגו` ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא. אמר לו הקב"ה אתה עמדת מכסאך לכבודי; חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה`. וישבו שם כעשר שנים  - כשלשים כארבעים או חסר או יותר:
 
מדרש רבה רות פרשה ב פסקה י
(י) ה וימותו גם שניהם מחלון וכליון - ר` חוניא ור` יהושע ברבי אבין ורבי זבדא חתניה דרבי לוי, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה ממי את למד מאיוב שנאמר (איוב א`) ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות א"ר חמא בר` חנינא הראה להם הקב"ה מעין דוגמא של העולם הבא (עמוס ח`) ונגש חורש בקוצר (איוב ח) ותפול שבא ותקחם א"ר אבא בר כהנא יצאו מכפר קרינוס והלכו כל האבולין עד מגדל צבעים ומתו שם ואמלטה רק אני לבדי א"ר חנינא רק מיעוט אף הוא משובר ומולקה א"ר יודן לבדי עוד זה מדבר אף הוא כיון שאמר בשורתו מיד מת עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים א"ר שמואל בר נחמן כיון ששמע איוב התחיל מגייס חיילותיו למלחמה אמר כמה חיילות אני יכול לחייל כמה גייסות אני יכול לגייס והאומה בזויה שיש בעולם (ישעיה כ"ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה בא להפיל אימתו עלי וכיון שאמר לו אש האלהים נפלה מן השמים אמר מן השמים הוא מה אני יכול לעשות ואדום לא אצא פתח מיד ויקח לו חרש להתגרד בו אף במצרים כך היה (תהלים ק"ה) ויך גפנם ותאנתם ואחר כך ויסגר לברך בעירם ואח"כ ויך כל בכור במצרים ואף בנגעים כן בתחלה הן באין על ביתו אם חזר בו מוטב ואם לאו הרי הן טעונין חליצה שנא` (ויקרא י"ד) וצוה הכהן וחלצו אם חזר בו מוטב ואם לאו טעונין נתיצה חזר בו מוטב ואם לאו באים על הבגדים וטעונין כיבוס חזר בו מוטב ואם לאו טעונין קריעה שנאמר (שם י"ג) וקרע אותו מן הבגד אם חזר בו מוטב ואם לאו טעונין שריפה שנאמר (שם) ושרף את הבגד אח"כ הן באין על גופו אם חזר בו מוטב ואם לאו יוצא ובא אם חזר בו מוטב ואם לאו (ויקרא י"ד) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ואף במחלון וכליון כך היה בתחלה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם ואח"כ וימת אלימלך ואחר כך וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה א"ר חנינא נעשתה שירי שירים: