מאמר -

יחזקאל הנביא: מדורא אירופוס והלאה


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב/ב
ואם תאמר, אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן את עולמו שנאמר ונשגב ה` לבדו ביום ההוא (ישעיה ב), צדיקים מה הן עושין? הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ, במוט הרים בלב ימים. ושמא תאמר, יש להם צער- תלמוד לומר וקווי ה` יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו (תהילים מ"ד). ונילף ממתים שהחיה יחזקאל. סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה דתניא רבי אליעזר אומר, מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו? ה` ממית בצדק ומחיה ברחמים. רבי יהושע אומר, שירה זו אמרו ה` ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.
רבי יהודה אומר, אמת משל היה.
אמר לו רבי נחמיה, אם אמת למה משל ואם משל למה אמת? אלא באמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר, אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב, אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו` וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו.
רבי ירמיה בר אבא אמר, אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה שנאמר, העצמות היבשות שמעו דבר ה`.
רבי יצחק נפחא אמר, אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר, ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב וגו`. וכתיב התם והעבירני עליהם סביב סביב. רבי יוחנן אמר, אלו מתים שבבקעת דורא.
 
פרקי דרבי אליעזר פרק לב
ר` יהושע אומ`, כשהביא נבוכדנצר עלילות של דברים על ישראל להרגן, העמיד צלם בבקעה דורא והוציא כרוז ואמ`, כל מי שלא ישתחוה לצלם הזה ישרף באש. וישראל לא בטחו בצל יוצרם ובאו הם ונשיהם והשתחוו לע"ז. ודניאל שהיו קוראים אותו אלהיהם היה גנאי להם לשרפו באש שנ` ועד אחרן וכו`. ונטלו את חנניא מישאל ועזריה ונתנו אותם לתוך כבשן האש ובא גבריאל המלאך והצילו מכבשן האש. אמ` להם המלך, הייתם יודעים שיש לכם אלוה משזיב ומציל, למה שבקתון לאלהיכם והשתחוו לע"ז שאין בו כח להציל? אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותם כן אתם מבקשים לעשות בארץ הזאת ולהחריב אותה. וצוה המלך והרגו כלם. ומניין שהיו כלם הרוגי חרב? שנ`, ויאמר אלי בן אדם הנבא בהרוגים האלה וחיו.
ר` פינחס אומ`, לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגים בבבל שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד. אמ` לו, בן אדם מה אתה רואה? אמ` לו, אני רואה כאן עצמות יבשות. אמ` לו, יש בי כח להחיות יותר מכאן. אלא אמ`, ה` אלהים אתה ידעת כאילו לא האמין. לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה אלא בארץ טמאה, כמה דאת אמר ואתה על ארץ טמאה תמות. אמ` לו, רבון כל העולמים, מה הנבואה מביאה עליהם עצם ובשר שאכלו מהם ומתו בארץ אחרת היתה מקרבת עצם אל עצמו. ר` יהושע בן קרחא אומ`, ירד עליהם ט"ל תחיית טל מן השמים וכמעיין שהוא נובע והוציא מים כך היו נובעים ועולים עליהם בשר ועצמות וגידים שנ` וראיתי והנה עליהם גידים וכו` אמ` לו הנבא אל הרוח שנ` ויאמר אלי הנבא אל הרוח מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו באותה שעה יצאו ארבע רוחות השמים ופתחו אוצרות הנשמות והחזיר כל רוח ורוח לגוף כאשר היה שנ` והתנבאתי כאשר צוניותבא בהם הרוח וחיו וכו` כתוב במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד מהו במאד מאד מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא וכולהון עמדו על רגליהון חוץ מאיש אחד אמ` הנביא רבון כל העולמים מה טבו של זה האיש אמ` לו בנשך נתן ובתרבית לקח וחיה חי אני לא יחיה באותה שעה היו ישראל יושבים ובוכים ואומרין היינו מקוים לאור ובא חשך והיינו מקוים לעמוד עם כל ישראל בתחיית המתים ועכשו אבדה תקותינו היינו מקוים להתקבץ עם כל ישראל ועכשו נגזרנו לנו באותה שעה אמ` הב"ה לנביא לכן אמור אליהם חי אני שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים לעתיד לבא ומקבץ אתכם עם כל ישראל לארץ שנ` הנה אנכי פותח את קברותיכם והעלתי אתכם ונתתי את רוחי בכם:
 
תרגום יונתן שמות יג
(יז) והוה כד פטר פרעה ית עמא ולא דברינון יי אורח ארע פלישתאי ארום קריב הוא, ארום אמר יי, דלמא יתהוון עמא במיחמיהון אחוהון דמיתן בקרבא מאתן אלפין גוברין בני חילא משבטא דאפרים. מאחדין בתריסין ורומחין ומאני זיינין ונחתו לגת למיבוז גיתי פלישתאי. ובגין דעברו על גזרת מימרא דיי ונפקו ממצרים תלתין שנין קדם קיצא, איתמסרו בידא דפלישתאי וקטלונון הינון. הוו גרמיא יבישיא דאחי יתהון מימרא דיי על ידא דיחזקאל נביא בבקעת דורא. ואין יחמון כדין ידחלון ויתובון למצרים:
יוסטיניוס מרטיר, הוידוי הראשון, 52
אם כן, לפי שהוכחנו שכל שהתרחש נאמר בפי הנביאים לפני שהיו, עלינו להאמין בהכרח כי גם אלה אשר ניבאו אך טרם התרחשו, בוא יבואו...כי הנביאים ניבאו שתי ביאות לו [למשיח]: זו אשר כבר היתה, כאשר הוא בא כאיש נבזה ומעונה; אך בביאה השניה, יבוא, ע"פ הנבואות, מן השמים בהדר, מלווה בצבא השמים וגם יחיה את גופי כל שחיו וילביש את הראויים חיי עולם וישלח את הרשעים, ערים לנצח, אל אש תמיד אצל הרוחות הרעים.   ונוכיח כי גם דברים אלה נאמרו מראש. כי יחזקאל הנביא אמר: ותקרבו העצמות עצם אל עצמו ובשר עלה ויקרם עליהם.
 
 
ספר יחזקאל פרק ט
(א) וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ:
(ב) וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת:
(ג) וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו:
(ד) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָו {אֵלָיו} עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:
(ה) וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ עַל {אַל} תָּחֹס עֵינְיכֶם {עֵינְכֶם} וְאַל תַּחְמֹלוּ:
(ו) זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת:
(ז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר:
(ח) וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ וְאֵין יְהוָה רֹאֶה:
(י) וְגַם אֲנִי לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי:
(יא) וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כְּאֲשֶׁר {כְּכֹל אֲשֶׁר} צִוִּיתָנִי:
 
ספר יחזקאל פרק לז
(א) הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהֹוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת:
(ב) וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד:
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה יָדָעְתָּ:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה:
(ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם:
(ו) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה:
(ז) וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ:
(ח) וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם:
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ:
(י) וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ:
(יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:
(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:
(יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְהֹוָה: