מאמר -

חיסול נשים


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

פרשת בת יפתח
קדמוניות המקרא המיוחס לפילון, ל"ט – מ`
ויען כי לא רצה מלך בני עמון לשמע בקול יפתח, ויקם יפתח וזין את כל העם. ויצא ערוך מלחמה ויאמר: כאשר ינתנו בני עמון בידי, ואשוב, כל אשר יבוא ראשון לקראתי יהיה לעולה לה`. ויכעס ה` כעס ויאמר: הנה נדר יפתח להקריב לי את כל אשר יבוא לקראתו ראשון, הנה עתה אם כלב יבוא לקראת יפתח בראשונה, האם כלב יקרב לי? ולכן יהיה נדר יפתח על פרי בטנו הבכור ובקשתו בבתו יחידה. ואני הצל אציל את עמי בעת הזאת לא למענו כי אם למען התפילה אשר התפלל ישראל.
מ` ויבוא יפתח וילחם עם בני עמון יתנם ה` בידיו ויך ארבעים עריהם. וישב יפתח בשלום ותצאנה הנשים לקראתו במחולות. והיתה לו בת יחידה ותצא המחולות ראשונה מן הבית לקראת אביה. וכראות אותה יפתח ויפג לבו ויאמר: אכן, נקרא שמך שאילה כי תקרבי קרבן. ועתה מי יתן לבי בפלס ונפשי במאזנים ואעמד ואראה מי יכריע, השמחה אשר היתה או היגון אשר נגע בי. ויען כי בשיר נדרים פציתי את פי לה` אלהי לא אוכל לשוב. ותאמר לו בתו: ומי יתעצב במותו בראשותו את העם נושע? האם שכחת את אשר קרה בימי אבותינו, כאשר שם האב את בנו לקרבן ולא המרה בו כי בשמחה נאות לו ויהי המקרב נכון והמקריב שמח. ועתה אל תפר את כל אשר התפללת ועשה בקשה אחת אשר אני מבקשת ממך לפני מותי. ואני מבקשת בקשה קטנה לפני השיבי את נפשי, ללכת אל ההרים ולעמד בגבעות ולהתהלך בסלעים אני והבתולות רעותי ואשפך בהם את דמעותי ואשא קינות על בתולי. יבכוני עצי השדה ויספדוני חיות השדה. אינני עצובה על אשר מתה אני, אינני מצטערת על אשר אני משיבה את נפשי כי אם על אשר פזיז היה אבי בתפלתו, וברצון מגשת אני את עצמי לקרבן, ויראה אני פן לא יהיה רצוי מותי או לשוא תאבד לי נפשי. אלה אגיד להרים ואחרי כן אשוב. ויאמר אביה: לכי. ותלך שאילה בת יפתח ותגד לחכמי העם ולא יכל איש להשיב על דברה. ואחר כן הלכה אל הר סטלח ויחשב עליה ה` בלילה ויאמר: הנה עתה חסמתי לשון חכמי עמי בדור הזה, למען לא יוכלו להשיב לבת יפתח על דברה וימלא דברי ולא תופר עצתי אשר חשבתי, וראיתי אותה חכמה מאביה ובתולה ונבונה מכל החכמים אשר פה. ועתה תנתן נפשה בבקשתה ויהיה מותה יקר לפני בכל עת, ותלך ותפל בחיק אמותיה...וכדברה את הדברים האלה שבה שאילה אל אביה ויעש את אשר נדר ויקריבה לעולה. ותתאספנה כל בתולות ישראל ותקברנה את בת יפתח ותבכינה אותה. ותעשינה בנות ישראל בכי גדול ותקבענה להתאסף בכל שנה ושנה בחדש ההוא בארבעה עשר יום לחדש לבכות את בת יפתח ארבעה ימים. ויקראו שם קברה לפי שמה שאילה. וישפט יפתח אבי שאילה את ישראל עשר שנים וימת ויקבר עם אבותיו.
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד/א
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו` יכול אפילו חיגרת אפילו סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפילו עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד יפתח הגלעדי דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו` יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם. וכתיב אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי: אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה; ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם.
 
מדרש רבה ויקרא פרשה לז פסקה ד
ארבעה פתחו בנדרים שלשה שאלו שלא כהוגן והשיבם הקב"ה כהוגן ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו המקום שלא כהוגן ואלו הן: אליעזר עבד אברהם ושאול ויפתח וכלב... יפתח שאל שלא כהוגן שנאמר (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי. אמר הקב"ה, אלו יצא גמל או חמור או כלב היית מעלהו עולה? השיבו הקב"ה שלא כהוגן וזימן לו את בתו ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו.
היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס. אמר, אני מלך ואלך אצל פנחס? ופנחס אמר, אני כהן גדול ובן כה"ג ואלך אצל עם הארץ זה? בין דין לדין נספת ההיא עלובתא. ושניהם נתחייבו בדמיה - פנחס נסתלקה ממנו רוה"ק הה"ד (ד"ה א ט) ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה` עמו; יפתח נישול אבר אבר ונקבר הה"ד (שופטים יב) ויקבר בערי גלעד, בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי: מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.
סוד העבור לרבי אברהם אבן עזרא
ודרש שנשחטו יצחק ובת יפתח יש לו סוד כי לא נשחטו כאשר פרשתי בספרי
 
אבן עזרא על דברים פרק כט פסוק יט
(יט) יעשן אף - ישרפנו אש האף עד שיראה העשן.
והנה אם הוא יחיד, ימות מיד;
ואם היא משפחה, ורבצה בו כל האלה. והטעם שתרבץ האלה במשפחה עד שימח` שמה.
ואם הוא שבט, והבדילו ה` לרעה וכמוהו והיה לה` והעלתיהו עולה כאשר פירשתיו:
 
רד"ק על שופטים פרק יא פסוק לא
(לא) והעליתיהו עולה - דעת רז"ל בזה ידוע. וא"א [אדוננו אברהם = ראב"ע] ז"ל פירש והעליתיהו הוי"ו במקום “או” ופירש והיה לה` הקדש, אם אינו ראוי לעולה או העליתיהו עולה, אם ראוי לעולה. וכמו זה הוי"ו מכה אביו ואמו - או אמו. ויפה פי`. וכן נראה מהפסוק כי לא המיתה, שאמר ואבכה על נפשי לאות כי לא המיתה, אך לא ידעה איש כמו שאמר והיא לא ידעה איש. ומה שאמר גם כן ויעש לה את נדרו אשר נדר ולא אמר "ויעלה עולה", לאות כי פרושה היתה וזהו את נדרו אשר נדר - והיה להשם. כך נראה לפי פשטי הפסוקים. ודברי רז"ל, אם קבלה היא בידם עלינו לקבלה:
 
רמב"ן על ויקרא פרק כז פסוק כט 
 ואל תהיה נפתה בהבלי ר"א האומר כי פירוש והעליתיהו עולה (שופטים יא לא) או והעליתיהו, לומר אם יהיה היוצא מדלתי ביתי איש או אשה והיה לה` קודש שיהיה פרוש מדרכי העולם, לעמוד לשרת בשם ה` בתפלה והודות לאלהים, ואם יהיה דבר ראוי ליקרב אעלנו עולה; ועשה בית לבתו מחוץ לעיר והתבודדה שם וכלכלה כל ימיה ואיש לא ידעה והיתה בתו צרורה. ואלה דברי רוח, כי אם נדר שיהיה לה` איננו שיהיה פרוש, אבל יהיה כמו שמואל שאמרה אמו ונתתיו לה` (ש"א א יא) והיה משרת בבית ה`, לא פרוש. וכפי משפטי התורה, אין ביד האדם שידור ביוצאי פתח ביתו שיהיו פרושים, כאשר אין בידו להעלותם עולה. ואם הדבר כן, היתה בתו הבוכה על בתוליה ורעיותיה עמה, כזונות לקלס אתנן. וח"ו שיהיה חק בישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה מפני שלא נשאת לבעל, והיתה עובדת את ה` בטהרה. אבל הדבר כפשוטו, וטעותו היה ממה שאמרתי:  

מתוך המחזה המלט, לויליאם שייקספיר, מערכה II, תמונה 2
המלט:  הו יפתח שופט ישראל, איזה אוצר היה לך!
פולוניוס: איזה אוצר היה לו, מעלתך?
המלט:  איזה?בת אחת יפה ותו לא שהוא אהב אותה כל-כולו
פולוניוס (הצידה)עדיין על הבת שלי.
המלט:  אני לא צודק, יפתח זקן?
פולוניוס: אם אתה קורא לי יפתח, מעלתך, לי יש בת שאני אוהב כל-כולי.
המלט:  לא, זה לאו דווקא הולך ככה.     
פולוניוס: אז איך זה הולך, מעלתך?
המלט ככה: "אלוהים רצה וזה מה שיצא"
,ואחרי זה, אתה יודע
"קרה המקרה כפי שארע כנראה".
ומהבית הראשון של הפזמון האדוק הזה תוכל ללמוד את היתר, כי תביט, הנה באה הברית החדשה שלי.

אפרם הסורי הקדוש, מזמור על הבתולין
בת יפתח, אשר טוהרה בדמה, נטבלה והוציאה מתוכה הפנינה אשר מכלה כל מורא, ולאוצר שבמרום היא עלתה; הנערה אשר נטתה את צווארה לזבח החרב, הפנינה הטהורה נחמה אותה.
בת יפתח בקשה למות, כדי שנדרו של אביה לא יהיה לבטלה: כמו כן אל תתן לעיניהם לעשות את נדר הבתולין אשר נדרת לבטלה. יפתח שפך את דם בתו; אך דם חתנך נשפך באשמתך. 
            מזמורים ניסביים
משובח היה מעשה יפתח, אשר בצר את הענב הבתול והגיש אותו אל בעל הכרם. הוא התעשת, העלה את יוצאת חלציו, הוא דיכא וסילק את האהבה, אך לא אבד את שפיותו למרות יגונו, כי אם אמונה חיזקה אותו.
נחמה רבה הוא מעשה המופת של יפתח, אשר בחרבו העלה לאדונו את אוצר חייו. הוא הושיט את ימינו והעלה את הקרבן. היונה ראתה אותו בכאבו ונתנו לו אומץ בקולה.
ישר הוא הכהן, אשר זובח את ילדו הוא, כדוגמת אדונו, אשר הקריב בדמו הוא.

פרשת פילגש בגבעה
תרגום יונתן על שופטים פרק יט פסוק ב
(ב) ובסרת עלוהי לחינתיה ואזלת מלותיה לבית אבוהא לבית לחם דבית יהודה והות תמן יומין ארבעא ירחין:
 
מדרש תנחומא וישב פרק ב
תדע לך כח החרם : שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה הרגו בהן בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית כמה אלפים. ולבסוף עשו תשובה ונפלו לפני הארון ונתרצה להן הקב"ה והחרימו שיבאו כל ישראל מקטן ועד גדול שנאמר (שופטים כא) כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל ה` המצפה לאמר מות יומת. וכי שבועה היתה שם? אלא ללמדך שהחרם היא השבועה.
 
קדמוניות המקרא, המיוחס לפילון, מ"ה
ויהי בעת ההיא ויבוא אשי ממטה לוי לגבעון וכאשר רצה להשאר דם בא השמש, ויחף להכנס בה ולא נתנוהו ויושביה [להכנס]. ויאמר אל נערו: לך נהג את-הפרד ונבוא לעיר נוב כי אולי יתנו לנו להכנס בה, ויבוא וישב שם ברחוב העיר ולא אמר לו איש: בוא אל ביתי. ויהי שם איש לוי שמו בתק וכראותו אותו אמר לו: הלא אתה בהל משבטי? ויאמר אני. ויאמר לו: האינך יודע את רשעת יושבי העיר הזאת ומי שדלך להכנס הנה? מה ללכת מפה ובוא אל ביתי אשר אני גר בו והשאר שם היום וה` יסגר את-לבם לפנינו כאשר סגר את אנשי סדום לפני לוט. ויבוא אל העיר וישאר שם בלילה ההוא. ויתאספו כל יושבי העיר ויאמרו אל בתק: הוצא את האנשים אשר באו אליך היום, ולא—אותך ואותם נשרף באש. ויצא אליהם ויאמר להם: הלא אחינו הם. אל נא נרע להם פן ירבו בנו עוונותינו. ויענו: לא היתה [כזאת] מעולם כי גרים ימשלו בתושבים. ויכנסו בכח ויוציאו אותו ואת-פילגשו וישליכום החוצה. וישלחו את-האיש וינהגו בזמה עם פילגשו עד כי מתה, כי מעלה באישה זמן-מה בחטאה עם העמלקים ולכן נתנה ה` אלהים בידי החוטאים. ויהי בבקר ויצא הבל וימצא את-פילגשו מתה וישימה על פרד וימהר ויצא ויבוא אל קדש ויקח את גופתה ויחקלה לחלקים וישלחה אל שנים עשר השבטים לאמר: אלה נעשו לי בעיר נוב ויקומו עלי היושבים בה להרגני ויקחו את פילגשי ויסגרו אותי ואותה הרגו. ואם טוב לפניכם להחריש, וישפט ה`. ואם תחפצו לנקם, יעזרכם ה`. ויבהלו אנשי שנים עשר השבטים ויתאספו בשילה ויאמר איש אל רעהו: אם נעשתה התועבה הזאת בישראל, ישקט ישראל?   

תוספתא מסכת מגילה פרק ג
(יט) יש נקראין ומתרגמין, נקראין ולא מתרגמין, לא נקראין ולא מתרגמין... מעשה פלגש בגבעה נקרא ומתרגם  

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קג/ב
מפני מה לא מנו את מיכה [בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא]? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים שנאמר כל העובר ושב אל הלוים ועבר בים צרה והכה בים גלים. אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה. תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה. בקשו מלאכי השרת לדוחפו. אמר להן הקדוש ברוך הוא הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה: אמר להן הקדוש ברוך הוא בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם?
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ו עמוד ב
ותזנה עליו פילגשו, רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה, ר` יונתן אמר, נימא מצא לה. ואשכחיה ר` אביתר לאליהו, א"ל, מאי קא עביד הקב"ה? א"ל, עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה, אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. א"ל: ח"ו, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? א"ל, אלו ואלו דברי אלהים חיים; הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד. אמר רב יהודה, זבוב בקערה, ונימא באותו מקום, זבוב - מאיסותא, ונימא - סכנתא. איכא דאמרי, אידי ואידי בקערה, זבוב - אונסא, ונימא - פשיעותא. אמר רב חסדא, לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.  

רש"י שופטים פרק יט פסוק ב
(ב) ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ. כל לשון זנות אינו אלא לשון `יוצאת` (ראו תרגום אונקלוס בראשית לד לא): נפקת ברא. יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים:

רד"ק על שופטים פרק יט פסוק ב
(ב) ותזנה - תרגום ובסרת ותרגום דבר ה` בזה (תהילים ס"ט 34) - בסר. רוצה לומר בזתה אותו ויצאה מביתו והלכה לבית אביה. או יהיה פירושו זנות כמשמעו, כי אשתו היתה אבל בלא כתובה וקדושין וזנתה מתחתיו, ופי` עליו = על פניו, כלומר שלא חששה לו ולא נסתרה ממנו לזנות. או פירוש עליו = עמו בעוד שהיתה עמו, כמו ויבאו האנשים על הנשים שהוא כמו עם. ופי` ותלך מאתו שכעס בעלה עמה והלכה לה לבית אביה:
 ימים ארבעה חדשים - חסר וי"ו השמוש כמו שמש ירח ופי` ימים שנה או יהיה ד` חדשים פי` ימים וכן ת"י יומין ארבעה ירחין: