מאמר -

דוד


מחברים: ג`ו מילגרום ויואל דומן

מקורות למאמר:

מדרש שמואל פרשה כא
 
וישם אותם בכלי הרועים אשר לו ובילקוט. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, האבנים מתלקטות מאיליהן...
ויפול על פניו ארצה. כדי שלא יצטער אותו צדיק גבהו שש אמות וזרת.
דבר אחר, למה ויפול על פניו ארצה? אלא כדי שיטמון אותו הפה שחירף וגידף. דכתיב, (איוב מ) טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון.
דבר אחר למה ויפול על פניו ארצה? לפי שהיה אלהיו נתון על לבו. לקיים מה שנאמר, (ויקרא כו) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.
 
רדק על שמ"א י"ז 40
 
(מ) חמשה חלוקי אבנים - אבנים חלוקים, ר"ל ראוים לקלע וכן ת"י שעיעי אבניא,
            ובדרש: למה חמשה? אחד לשמו של הקב"ה ואחד לשמו של אהרן ושלשה לשלש` האבות.
אמר הקב"ה, וכי לא לפני חירף וגדף? עלי לפרע ממנו.
אמר אהרן, וכי לא גואל הדם אני? עלי לפרע ממנו.
אמרו אבות, וכי לא עלינו לפרע ממנו? שחירף וגידף מערכות אלהים חיים ובקש לעקור בנינו ולעקור תורתם שהיא מחייתם.
 
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג/ב
 
ודוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא [דוד היה קם ממיטתו באמצע הלילה]?
            הוה קאי, דכתיב קדמתי בנשף ואשועה (תהילים קיט 147).
            וממאי דהאי נשף אורתא הוא?, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה (משלי ז 9).
אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר (דוד): מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה.
רבי זירא אמר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס; מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה; מכאן ואילך בשירות ותשבחות.
אמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.
            כיון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו, אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה.
            אמר להם, לכו והתפרנסו זה מזה.
            אמרו לו, אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו.
            אמר להם, לכו ופשטו ידיכם בגדוד.
            מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים.
 
מדרש תהילים מזמור קמד
 
לדוד ברוך ה` צורי וגו`. אמר שלמה (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו. מהו בכל דרכיך דעהו? הוי נותנו בלבך לפניך, בכל דרך שאתה הולך, כשם שהיה דוד עושה.
היה מלך ואמר איני מלך, הוא מלך והוא המליכני. וכן הוא אומר, (שמואל-ב ה, יב) וידע דוד כי הכינו ה` למלך על ישראל.
היה גבור ואמר איני גבור.
היה עשיר ואמר איני עשיר. וכן הכריז ואמר, (דברי הימים-א כט, יא) לך ה` הגדולה והגבורה וגו`. וכן הוא אומר, (שמואל ב ח 15) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ירד למלחמה ונצח, ואמר, לא מגבורתי נצחתי, אלא הוא עזרני והוא הנצחני ונצחתי, ויצרני להיות עושה מלחמה. וכן הוא אומר, (תהלים יח 33) האל המאזרני חיל. לכך אמר, ברוך ה` צורי וגו`.
אימתי למד את אצבעותי למלחמה? כשהרגתי את גלית. וכן הוא אומר, (שמואל-א יז 49) וישלח דוד את ידו ויקח את האבן וגו`.
ויפל על פניו ארצה - וכך הוא הדרך, מי שהוא מכה את אדם מלפנים, אינו צריך שיפול אלא מלאחריו. ולמה זה נפל מלפניו? אלא, מלאך הלך עם האבן והשליכו בכוונה על פניו. 
ולא עוד, אלא כובע נחושת על ראשו, והיאך טבע האבן בנחשת? אלא שהיה הקב"ה עמו. לכך נאמר, ברוך ה` צורי וגו`.
ולא הייתי יודע מלחמה, אלא שמו של הקדוש ברוך הוא יהי מבורך הוא למדני. וכן שאול אומר לו, (שם 37) לך וה` יהיה עמך. וכן הוא אומר, (שופטים ו 12) ה` עמך גבור החיל. ואומר, (תהלים קיט, יב) ברוך אתה ה` למדני חוקיך.
איני יודע כלום, אלא את למדני. שנאמר (שם עא 17) אלהים למדתני מנעורי וגו`. (שם 18) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני. לכך נאמר, ברוך ה` צורי:
 
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז/א
 
אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון; שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל.
אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואין אומרים אלהי דוד?
אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי.אמר, הם התנסו לי ואתה לא התנסית לי. 
אמר לפניו, רבונו של עולם בחנני ונסני שנאמר בחנני ה` ונסני וגו`.
אמר, מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה. 
אמר, ננסה אותך, ונתן לך הסבר שלהם לא הודענו, ואילו לך נודיע כי ננסה אותך בדבר ערוה
מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו`. אמר רב יהודה, שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה. אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע.
ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד - בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא, אתא שטן אידמי ליה כציפרתא. פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה.
בת שבע חפף את ראשה מתחת למחצלת, בא השטן לדוד בדמות ציפור. ירה בה חץ שפגע במחצלת וחשף את בת שבע ודוד ראה אותה
מיד וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה.
ותשב אל ביתה והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי. אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא.
דרש רבא, מאי דכתיב למנצח לדוד בה` חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו.
 
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו/א
 
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה` עמו וגו`. אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה` לעשות הרע? שביקש לעשות ולא עשה.
            אמר רב, רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד.
מדוע בזית את דבר ה` לעשות הרע - רבי אומר, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה; שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש, וכאן כתיב לעשות. שביקש לעשות ולא עשה.
את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת.
ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם? תני רב יוסף, דברים המעורבים בינו לבינה.
 ואותו הרגת בחרב בני עמון - מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא? מורד במלכות הוה, דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים.
 
פרקי דרבי אליעזר פרק ל
 
ר` חנניא בן דוסא אומ`, אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של דוד.
הבשורה ע"פ מתי, פרק א`
 1 סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם׃ 2 אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק וְיִצְחָק הוֹלִיד אֶת־יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־אֶחָיו׃ 3 וִיהוּדָה הוֹלִיד אֶת־פֶּרֶץ וְאֶת־זֶרַח מִתָּמָר וּפֶרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם׃ 4 וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמוֹן׃ 5 וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז מֵרָחָב וְבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד מֵרוּת וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי׃ 6 וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הוֹלִיד אֶת־שְׁלֹמֹה מֵאֵשֶׁת אוּרִיָּה׃
אוגוסטינוס, נגד פאוסטוס, י"ב, 87
באשר למשמעות הנבואית של חטא דוד, יש להסתפק במילים מועטות. השמות המופיעים בסיפור מורים על טעמם. טעם השם דוד, איתן ונחמד, ומה איתן יותר מגור אריה יהודה, אשר שלטונו עולם ונחמד יותר ממנו אשר עליו הנביא אומר, ובאו חמדת כל העמים (חגי ב` 7). וטעם השם באר שבע [שיבוש של בת שבע- העורך] באר השובע או הבאר השביעי: כל אחד מן הטעמים הללו יתאים לתפיסתנו. וכמו כן בשיר השירים האהובה, שהיא באר מים חיים (ד 15) או שוב, המספר שבע המייצג את רוח הקודש, כמו במספר ימי הפנטאקוסט, כאשר רוח הקודש ירדה מן השמים....ואוריה, בעלה של בת שבע בהכרח מייצג את השטן, על פי שמו. הרי ברית עם השטן כורתים כל אלה המתפרקים מן החסד האלוהים, כדי שהכנסייה תהיה ללא חטא לאשת המושיע. הרי אוריה, אשר טעם שמו אורי ה`; וטעם "החתי", המנודה, כלומר או שאינו סר לאמת, שנודה מן האור האלוהי עקב גאוותו, או שנדמה ללוציפר, שלמרות שאיבד את הכוח הנצחי עם נפילתו, עדיין העז להכריז, אורי מעם ה`. דוד הגשמי היה, אם כן, אשם בחטא נורא, אשר עליו הוכיחו האל בדברי הנביא שהופנו לדוד ואשר הוא כיפר עליו בתשובתו. מאידך, הוא אשר נקרא חמדת העמים התאהב בכנסיה כאשר רחצה על הגג, כלומר, כאשר היטהרה מטומאת העולם...